קלנדיה, יום ב' 7 בפברואר 2011, אחה"צ
אחר הצהריים במזג אוויר סוער, מחסום הולכי הרגל בקלנדיה נראה נטוש, אפילו בסככה כמעט ואין אנשים ורק הרוכלים המעטים שעוד נותרו יושבים באפס מעשה, כפופים ומכורבלים מפני הקור, וממתינים, למה? בתוך המחסום פנימה פועל רק מעבר אחד וגם בו יש מעט מאד אנשים.
לעומת זאת, נראה שיש עדנה למת"ק – כמו בשבוע שעבר הבחנו באנשים יושבים ומחכים בסככת ההמתנה, אולם כשניסינו להיכנס התברר שהקרוסלה נעולה. חזרנו ונעמדנו בתור במעבר הפעיל וכשהגענו לצד הירושלמי של המחסום, ניסינו את הקרוסלה שמתחבר למת"ק ולמשרדי השלטון. להפתעתנו קרוסלה זו לא הייתה נעולה וככה נכנסנו לסככת המת"ק. מספר הממתינים לא היה רב ודי מהר הם הצליחו להיכנס למשרדים. פגשנו אדם, בשנות ה-50 או ה-60 שלו, שגר בדאחיית אל בריד ולו תעודה פלשתינית. הוא סיפר שלא היה בארץ ב-1967 כאשר חילקו לכל משפחתו תעודות תושב ירושלים אלא עבד כמורה באלג'יריה, ועד שחזר ארצה ב-1970 כבר לא היו מוכנים להנפיק לו תעודה כחולה. כאשר בנו את החומה, נתנו לתושבי דאחיית אל בריד כמוהו אישור שהייה שהיה תקף לשנתיים ועכשיו נגמר האישור והוא בא לקלנדיה לחדשו. הוא סיפר שהאישור התיר לו לנוע בין דאחייה לבין קלנדיה אבל לא בשום מקום אחר בירושלים – כלומר כלאו אותו במן כלוב כזה. יום קודם, טלפנה אליו בתו שגרה בסילוואן ואמרה שהיא נפלה ושברה את רגלה, אבל הוא לא יכול לבקר אותה כי האישור שלו לא מרשה לו. כיוון שהאיש הזה הגיע די מאוחר, קצת לפני השעה 4, דאגנו שלא יתנו לו להיכנס למת"ק. אבל גם הוא וגם קצין במת"ק הרגיעו אותנו ואמרו שהמת"ק פועל עד השעה 5 ומקבלים את כל מי שבסככה.
נשארנו בקלנדיה עד קצת לפני 17:00 וחזרנו לירושלים דרך מחסומי לליל/ג'בע וחיזמה. במחסום ליל החיילים היו ספונים בתוך העמדות מפאת הקור והגשם. התנועה זרמה. גם בחיזמה.