סיור בכפרים חארס, כיפל חארס, קירה. 19.01.2011 בקר

צופות: 
דבורקה א., פועה צ. (אורחת), ברוריה ר. (מדווחת).
19/01/2011
|
בוקר

 

 היום, יום שמש ומזג האוויר נעים וחמים. אין לימודים בבתי הספר וילדים רבים ברחובות.

בכיף אלחארס פגשנו נשים יושבות בשמש, התקרבנו אליהן והן הזמינו אותנו לשבת עמן, הסבירו לנו שהן שכנות, רובן נשים מבוגרות ואחת מהן צעירה ולה 3 ילדים. אחת מהחבורה היא מורה בגמלאות ודוברת מעט אנגלית.

הן ספרו על מעצרים של נערים לפני 4 חודשים. ביניהם כמה בגיל 16, 17 אחד מהם בן 22 עדיין עצור ומתנהל משפט נגדו, הם חוששים מעונש מאסר כבד. הן ספרו כי עדיין יש בכפר בתים שעומד נגדם צו הריסה.

כששאלנו על קבר כלב בן יפונה ספרו כי מתנחלים עורכים שם הילולות בלילות בין השעות 22.00 ו5.00 בבקר. 

לאחר שתיית הקפה נפרדנו והבטחנו לבקר שנית.

 בהמשך דרכנו עברנו ליד מרפסת בה ישבה קבוצה גדולה של נשים אשר נופפו בידיהן וקראו לנו לגשת אליהן. הסתבר כי נציגות הסהר האדום באו לבקר חולה בבית וסביבן התקבצו הנשים. היו שם גם תלמידי בי"ס אשר הכינו את שעורי הבית, כולם נחמדים ואדיבים אלינו. פגשנו בין הנשים צעירה יפהפייה דוברת אנגלית , בוגרת האוניברסיטה הפתוחה בסלפית העובדת בהוראה, היא התלוננה על העבודה הקשה כי הכיתות גדולות והילדים לא ממושמעים (מוכר לנו) כשנפרדנו הזמינו אותנו לבקר שוב ואמרנו שנעשה זאת.

 הביקור האחרון היה בבית מכרים עימם קבענו פגישה מראש, בגלל העיכובים בשתי הקבוצות הקודמות איחרנו להגיע לפגישה זו הסתבר שהמשפחה באבל על מות הגיסה של בעלת הבית, כנראה שמטעמי נימוס לא אמרו לנו מילה על כך כשטלפנו, חיכו לנו למרות האיחור וכמובן לא ויתרו על הגשת הקפה.  נשארנו לזמן קצר ונפרדנו. קבענו שנפגש לאחר תום האבל.

 לסיום עברנו במחסום לסלפית ליד אריאל הוא סגור ומאויש ע"י חיילים הכניסה מותרת רק לאוטובוס של חברה מסויימת.

 זה היה "יום האישה" והתחלות של קשרים שאנו מקוים כי יימשכו.