דרום הר חברון, הכפר הבדואי דקייקה, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ה' 13.1.11, בוקר

צופות: 
תמר ג. ומיכל צ. (מדווחת)
13/01/2011
|
בוקר

 6.30-11.00   

מעבר מיתר

6.45 - כל הפועלים עברו לצד הישראלי. הסככה ריקה, אין ביקורי משפחות אסירים היום.

כביש 60

כביש 60 הומה כרגיל. בכניסה לדהריה, פעם ראשונה מזה זמן רב מילואימניקים מעכבים רכבים: מוציאים את האנשים מהרכב ובודקים אותם ואת רכבם. מתנהגים כמחפשים משהו או מישהו מסוים. אנחנו מתעכבות לתצפת, הם מפנים אלינו את הגב ולא עונים לשאלותינו, אך פונים בנימוס אל המעוכבים :"סבח אל חיר!", "כיף חלקום", ולאחר דקות קצרות משחררים. האם בשל נוכחותנו?! אין לדעת.

גם בצומת הכבשים, בשוק הצאן, נמצאים חיילים. לשאלתנו מה הם עושים שם, הם פעם ענו לנו: "שומרים שלא יהיה בלגן" למה שיהיה?! ככה.

בצומת בני נעים - שוב עומד ג'יפ צבאי.

 

חברון

הכניסה המפוארת לקרית ארבע נשלמת והולכת בקצב מעורר קנאה. גם שכונת נופי ממרא מתנוססת כבר לתפארה. ממול, מעבר לכביש, נראה המאחז מצפה אביחי. עוד צריפים נוספו שם, איש לא מגרש ולא הורס.

חיילי גבעתי מפטרלים.

במחסומים שגרה: אין מעוכביםinfo-icon. אנשי הC.P.T אומרים שאין בעיות מיוחדות. במעלה תל רומידה חייל מבקש תעודות ממ. נהגנו. אנחנו מנהלות את הויכוח הרגיל, שיבדוק גם אותנו כי הוא אזרח כמונו. החייל מנסה לשכנע שהוא עושה זאת מטעמי בטחון.אנחנו מתעקשות שהבדיקה מיותרת כי אין הבדל בינינו לבין נהגנו. כרגיל הכל מייגע וגזעני, אך עובר בשלום.

יצאנו דרך ציר המתפללים עם הרכב, כי זה לאחרונה נפתח לכלי רכב.

בפינת "ציר ציון" פגשנו את פועל הניקיון שסיפר על בנו בן ה -10 שנפגע מרכב של מתנחל לפני 20 יום.

רצינו לבקרו בביתו שנמצא ממש ליד המחסום של קרית ארבע, אך פגשנוהו בעבודה (מטאטא רחובות).

שאלנו לשלום בנו ושמחנו לשמוע שחזר מזמן לביה"ס ולא קרה לו שום דבר רציני. כמובן שאיש מהמשטרה או מהצבא לא בא לבדוק. רק השכנים רשמו את מס' הרכב.

כביש 317

חזרנו דרךכביש 317 כי רצינו לשמוע מה קרה בישוב דקייקה (הם מבטאים דגייגה). חגית ספרה שקראה בפייסבוק על הרס בתים אתמול, ואכן הענין הוא כזה:

הישוב הבדואי דקייקה נמצא מזרחית לאום אל חיר, שבו יושב שבט הג'הלין, חלקו באזור מוכר וחלק עדיין במאבק.

בדקייקה יושב יושב שבט קעבנה  על אדמותיו מאז 1948. קרוב יותר לאום אלחיר ישנו הישוב חמיידה, של אותו השבט, שם ישבו עד כה, אך מסיבות פנימיות הקימו כ 10 קמ דרומית מזרחית משם את דקייקה. שניהם לא מוכרים כמובן. אך הצבא הפעם הגיע לאום אל חיר ב -5.30 בבוקר, חיכו לטרקטורים ולכוח אדם והסתערו על הישוב ב - 7.30, כשאת "העבודה השחורה", תרתי משמע, עושים פועלים סודנים (!!!) שהובאו בשני אוטובוסים (תפארת מדינת ישראל). לפני שבועיים הרסו בורות מיםinfo-icon, ועכשיו הרסו 13 מבנים וגם מבנה ששימש לבית ספר.

עיד מאום אלחיר מספר שכאשר שהגיעו החיילים חשב שבאו להרוס אצלם, אחר כך כשראה לאן הם הולכים, הוא ואנשיו היו שם כל היום לאות סולידריות וניסו לעזור ולתמוך.

זהו. יושבים אנשים במדבר, בלי אמצעי מחייה, בלי זכויות אדם,  בלי מים, באיזור שכוח אל שאין סיכוי שמפריעים למישהו, ובכל זאת - הם "מסוכנים", "מיותרים", ו"פולשים". ואפשר להרוס להם כל פעם את בתיהם בעזרת עבדים (שיזרקו אח"כ מהארץ). ואנחנו עוכרות ישראל?!