חבלה, חווארה, יום ג' 11.1.11, בוקר

צופות: 
רותי כ', נורית ו'-ל' (מדווחת)
11/01/2011
|
בוקר

06:50 חבלה

המחסום נפתח רק ב07:00 . ראשוני האנשים הוכנסו רק ב07:05. החלטנו לדווח על האיחור בסוף התצפית, אבל אז הסתבר שצוות החיילים לא ממש השתלט  על העניינים במקום.

השער בצד הישראלי נפתח רק ברבעו – (דלת אחת ולא לגמרי) לפני השער נוצרה שלולית מיםinfo-icon רצינית. השער בצד הפלסטיני היה סגור. שני חיילים נעמדו במרחק מה ממנו והלכו לפתוח עם כל הכנסה של קבוצת אנשים.

התפתח ויכוח בין הסדרן לממתינים, כנראה מישהו חמק פנימה שלא על פי תורו, ונוצרה מהומה. החיילים סגרו את שני השערים – המרוחק והקרוב לכביש הפטרולים שבאמצע.

07:20 שני האוטובוסים הגיעו בבת אחת , אך עוכבו זמן רב מחוץ לגדר מבלי שמי מהחיילים יתחיל בטיפול העברתם.

אמרנו לחיילים שאת האוטובוסים אסור לעכב.

התקשרנו למת"ק קלקיליה, כי לא תפסנו את קצין המעברים וביקשנו סיוע. נראה שהתקשרו מיד למחסום, כי דקות אח"כ הועברו האוטובוסים ללא בדיקה וללא עיכוב, למעט הצגת תעודות הזהות של הנהגים.

החיילת במת"ק הבהירה לנו שמ-8.1.2011 המחסום נפתח רק ב-07:00 לפי הוראה. לא נראה לנו שהפלסטיני מודעים להזזת השעה, כי ברובם יצאו נרגזים או ציניים. ובעצם לשם מה השינוי? הרי האנשים מגיעים למחסום כמקודם, כי הם צריכים לצאת מוקדם,אז למה להאריך את ההמתנה בקור ובגשם?

ראוי לבדוק שוב את סדרי הפתיחה והשעות!!!

 08:30 חווארה

מאחר שרותי חדשה, היה טעם לבצע את המסלול השגרתי כדי לאפשר לה לקלוט את עניין המחסומים לסוגיהם (קבועים, ניידים, חסימות), מקום ההתנחלויות וכו'

במחסום התנועה זרמה בשני הכיוונים למעט בדיקות רנדומליות, בעיקר של מוניות על יושביהן.

מפקד המחסום ועוד חייל התקדמו לעברנו כדי לשוחח. מהם למדנו באילו חלקי יום מתבצעות בדיקות ומתי התנועה זורמת ללא הפרעה. בעיקרון אין מפריעים לתנועת המעבר מוקדם בבוקר לעבודה וללימודים ובצהרי היום בעת החזרה מבתי הספר, הסידורים  והעבודה. גם בשעות מאוחרות מאוד אין בעיה לעבור. גישתם הייתה חיובית ובוגרת, והשיחה התנהלה בנימוס ובכבוד.

 

08:50 תפוח

6 מכוניות בתור, אבל ללא עיכוב. לאורך הדרך לא נראה שום רכב צבאי או גורם מעכב   

09:10 כפר-א-דיק

קפצנו למרכז לחנות שליד המועצה ושוחחנו עם אנשים. הם דיווחו שאינם נתקלים בבעיות או חסימות ביציאה, אבל אמרו שהתחילו כבר בעבודות להרחבת שטחים של עלי זהב בכיוון הוואדי שגובל ביישוב לפני כחודש, כמובן על אדמות שלהם. בעלי האדמות מדווחים במועצה לטיפול בעניינם. (למיטב ידיעתי, דליה מטפלת בכפר, משום כך לא נכנסנו למועצה. אעביר את המידע) 

 10:00 יצאנו לכביש 5 דרך הכיכר של עלי  זהב ודיר בלוט. אחרי אריאל וקצת לפני מעבר שומרון נתקענו לפקק ארוך, המוני וקשה של 35 דקות. הכביש נסגר משני הצדדים בשל התראה. אנשים יצאו מהמכוניות לקחת אוויר, רובם מתנחלים. אחד מהם אמר לנו מבלי שזיהה אותנו: "טוב שמדי פעם יהיה פקק כזה כדי שיראו כמה הרבה אנשים חיים כאן". והמבין יבין. אחר אמר שכזה פקק זכור לו רק לפני חמש שנים.

כשניתן האות לפתיחת המחסום עברנו כאחרים במהירות וללא בדיקה או תשאול – אז מה הועילו חכמים?

סוף!