ארתאח (שער אפרים), חבלה, מעבר אייל, יום ד' 15.12.10, בוקר

צופות: 
נורה ר., חנה א. (מדווחת)
15/12/2010
|
בוקר

 

 משמרת שחר

עד שעלתה השמש היה קור אימים ואנחנו תהינו איך הפלסטינים המגיעים למחסום באישון לילה - אלה שהם בוני הבתים, עובדי החקלאות, עובדי הניקיון והעוסקים במלאכות אחרות אשר ישראלים בזים להן, או לא מוכנים לעבוד תמורת השכר המשולם עבורן - עומדים בקור הזה ואחר כך עוד צריכים לעבוד בעבודה פיזית.

 מעבר ארתאח 04:50 – אלה שכבר יצאו מאזור הבדיקה מפוזרים בחבורות קטנות על אם הדרך, במגרש החניה, ברחבה הצמודה למחסום, אותה רחבה שעד לפני מספר חודשים כלי הרכב המסיעים את העובדים לעבודתם בישראל, יכלו לעמוד בה.

הוסרה זרוע הברזל שחסמה את הכביש המוביל למחסום.

בצד הכניסה למתחם הקרוסלות דוממות. אולם מיד עם הגיענו הן הופעלו ואנשים מיהרו פנימה. בכל פתיחת קרוסלה מספיקים להידחק אל מול המגנומטר בין 30-50 אנשים. כל דקה יקרה (דקה שאינה נחסכת בהמתנה בבדיקה ב'חדרים') ואנשים מניחים על השולחן חפצים (למשל, קופסאות שימורים) שעלולים להפעיל את המגנומטר.

בדרך כלל, הקול העלום הבוקע מן הרמקול מדבר היום, אל הנכנסים, בטון מתון ובשקט. אולם, עיכוב קל בהוצאת חפצים והנחתם על השולחן גורר כבר הרמת קול וטון חסר סבלנות: "יאללה תעברו!"

ושוב הקרוסלות דוממות. אחרי 5 דקות הן מופעלות. וחוזר חלילה.

05:05 –אשה חוזרת לאחור. "מה קרה?" "האוויה"- תעודה. אבל היא כבר עברה את הקרוסלות ולא ברור מה הייתה הבעיה בתעודת הזהות שלה.

עדיין עלטה אבל ניתן לראות כי על השביל המוביל לכניסה למחסום עומדים בצפיפות רבה הרבה מאד אנשים. מדי פעם קול הקהל הופך לקריאת טרוניה על ההמתנה הממושכת. הקול נישא באוויר אבל אין נפש חיה מהעבר השני שנראה ששמעה באמת את נהמת הלב.

גבר חוזר ועוד אחד אבל שניהם מסרבים להתייחס לשאלתנו מדוע.

05:30 – אנחנו בנקודת היציאה מהמבנה. אנשים יוצאים כל העת אך בקצב שונה. גבר שיוצא אומר שבפנים אין אנשים ועדיין יש אנשים רבים הממתינים להיכנס.

05:40 – עזבנו.

 מעבר אייל

06:05 –במיגרש החניה המון אנשים המון כלי רכב. בין כלי הרכב גם אוטובוסים הממתינים לבואם של קרובי האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל. הם יגיעו ב-7:30.

בשביל המוביל מקלקיליה לכיוון המחסום, הקרוסלה מופעלת ואנשים עוברים בה אחד, אחד. עדיין חשוך ותנועת הצלליות של הנכנסים נדמית כסרט המוקרן בהילוך איטי. אין צפיפות על השביל ואומדן גס של מספר האנשים שעוד לא נכנסו לבדיקה הוא 300.

אנחנו עוברות אל הקרוסלה על שביל היציאה מהמיתקן וגבר אומר לנו תוך כדי הליכה אל מיגרש החניה: "אין יותר קשה מחיים כאלה".

06:30-  עזבנו.

נסענו דרך מחסום צופין. שוטר מג"ב נראה נבוך או תמה על המכונית הנושאת את הדגל של "מחסוםווטש". בתנועת יד מהוססת הוא מאותת לנו לעצור. "מאיפה אתן?". " אני שואל בגלל הדגל". המכונית מתחילה לנסוע והוא שוב מאותת שנעצור. הפעם הוא רוצה לבדוק את תא המטען.

בהמשך, העפנו מבט לעבר מה שהיה עד לא מזמן מחסום קלקיליה. עכשיו מתנוסס שלט פרסומת ענק מעל הכביש, בנקודה בה היה המחסום.

 מעבר אליהו

06:45 – אנשים ממשיכים להגיע אל עמדת הבדיקה לפלסטינים שזכו להיתר עבודה בהתנחלות אלפי מנשה. עמדו שם כ-15 גברים ונשים.

 חבלה

07:05 –הגיעו שני אוטובוסים המסיעים תלמידים מפזורת הבדואים של ערב א-רמאדין. ילדים אלה לומדים בחבלה ובקלקיליה. חייל עולה אל האוטובוסים ועורך בדיקה.

נהג אחד האוטובוסים מבקש שכאשר התלמידים חוזרים בצהריים יפתחו להם את השער ב-13:15 ולא ב-13:45. האוטובוסים ובהם התלמידים מגיעים כבר ב-13:15 ונאלצים להמתין. ההמתנה הזו היא מתכון לבעיות והנהג מביע חשש שילדים (כדרכם) יכולים לעשות 'שטויות'.

 07:37 –עזבנו. עדיין יש מספר אנשים הממתינים לעבור לאדמותיהם.