דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ג' 21.12.10, בוקר

צופות: 
תמר ג. מיכל צ (מדווחת)
21/12/2010
|
בוקר

מעבר מיתר

השעה 6:45. הפועלים כבר עברו לצד הישראלי והולכים אל רכבי מעסיקיהם. בסככה ממתינות משפחות אסירים שהגיעו בשני אוטובוסים.

כביש 60

שוקק חיים. הרבה כלי רכב והרבה ילדים בצידי הדרכים הולכים לביה"ס. בפניהלסמוע שוב עומד ג'יפ צבאי, שוב בודקים כלי רכב אך לא מעכבים.
למרגלותבית חגי,בדרך החסומה למבואותיה הדרומים של חברון, למרות החסימה והתלתלית ממתין גיפ  צבאי.
בצומת הכבשים- שוק צאן. החיילים ממשיכים להשגיח על חייהם של אנשים.

בכניסה לקרית ארבע
נמשכות עבודות הפיתוח של "דרך הבנים למערת המכפלה". גם שכונת נופיממרא נראית בפני סיום בנייה. השומר החייכן בשער מקדמנו: "מגיע לכן מזל טוב, בנות עשר, הא?!"; 
"מאיפה אתה יודע?"
"מגלי צה"ל!" "אתה שמח?!"
"איפה שיש שמחה אני שמח". הוא עונה. פעמי משיח? יש מקום לשיחות שלום בינינו לבין המתנחלים.

חברון

חיילים בכל איזור ציר המתפללים ועיקול 160.
בצומת בית המרקחת אנשי ארגון ה- CPT מדווחים שבזמן האחרון כמעט לא מחפשים לילדים בתיקים. גם אנחנו רואות שהכל שיגרתי שם. לעומת זאת, הם אומרים, נערכים הרבה חיפושים בלילות, בהם תופסים ואוזקים ילדים. בשוק הנטוש מול כיכר גרוס נראהשהמתנחלים משפצים לקראת פתיחה מחודשת. צריך לעקוב. 

בשאר מחסומי רח' השוהדא ותל רומידה - שיגרה מיאשת אך ללא בעיות מיוחדות.

במערת המכפלה - שוטרי משמר הגבול מעכבים ארבעה אנשים. אנחנו מחכות לראות. 2 משוחררים מיד והשנייםהנותרים מחכים זמן ממושך. אני שואלת את המפקד לפשר העיכוב הממושך. הוא(באופן מפתיע) מנומס ועונה לי בסבלנות:  "בדיקה שגרתית. זה איזור ביטחוני, את יודעת". אנחנו ממשיכות לחכות. בינתיים עבד מחנות המזכרות מציעלנו תה. שם נקבצו גם אנשי TIPH וגםאנשי CPT. כולם כמונו רוצים לדעת מה יעלה בגורל המעוכבים. כולם שותיםתה ומשוחחים. עוד דקות ארוכות עוברות ואני שומעת ששני המעוכבים מסביריםלאיש משמר הגבול משהו על אלפי דינרים. אני ניגשת שוב לשאול מה קורה, ולמה כ"כ הרבה זמן הם מחכים, חצי שעה כבר עברה. המפקד, דרוזי, ממשיךלהיות אדיב ומנומס (יש לו כבוד לגברתמבוגרת). הוא מסביר לי ששני אלה הגיעו מבית לחם לגבות חוב גדול ממישהו בחברוןו מכיוון שהם לא חברונים, כשהועברו פרטיהם במחשב, "מישהו"דורשבדיקה מעמיקה יותר, ועכשיו זה כבר לא בידיו. לדבריו הוא מכיר את מרבית האנשיםהעוברים ובדרך כלל הוא משתמש בסמכותו ולא מעכב סתם. הוא מגלה רגישות מפתיעה למצב ומבקש לדעת מה אנחנו מרגישות, האם אנחנו   מצליחות לפתור משהו במעשינו, ואיך הסביבה הקרובה שלנו מגיבה לפועלנו.    אני פורשת בפניו את כל "האני מאמין" שלנו. הסבלנות, העניין, ההקשבה  והשאלות שלו חורגים מכל דימוי וניסיוןשהיה לנו בעבר במקום זה עם אנשי משמר הגבול. בינתיים עובר אדם שהחיילמזהה כאחיו של החייב. הוא פונה אליו ומספר לו ששני אלה מחפשים את אחיו.האדם נראה נבוך ומבקש מהחייל שלא ייתן להם לעבור ולהגיע לאחיו. הוא ממהרלהסתלק. אחד הממתינים הבחין במתרחש ושואל את החייל האם האדם שעבר ישלח אתאחיו לפה כדי שהם יוכלו לפגשו. "כן, כן, בוודאי!" אומר החייל. "הוא אמר שישלחאת אחיו אליכם...".

מסתבר שלאנשי משמר הגבול יש גם תפקידי בוררות בתוך מערכות היחסים "הנורמליות" בעיר הלאנורמליתהזאת, שבה כל מעשה יום יום של בני אדם   שאינם יהודים נתון לביקורת, בדיקה ודיווח. והמתנחלים? הם חולפים במכוניותיהם במהירות מפחידה בכל פינה ונועצים בנו מבטיםמזרי אימה.