דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ב' 20.12.10, בוקר

0630 – 1030

סנסנה

בשעה 6:40 בבוקר כבר אין תור והרבה פועלים מחכים  בצד הישראלי, חלקם מדליקים מדורות כדי להתחמם. היום לא יגיעו אוטובוסים של משפחות האסירים.
בדרכנו חזרה בעבר מיתר תמיד פותחים לנו את הדלת הצדדית של הטרנזיט לראות מה אנחנו מביאים איתנו – היום הם ראו את הלחמניות הטעימות שקנינו ליד בית הספר לבנים אל איברהמיה בחברון.

כביש 60

חיילים שומרים על המאחז הלא חוקי 'אשתמוע'. הספסל שלהם, מתחת לקראוון, נצבע בכחול. ממש זולה. חיילים נמצאים מתחת לבית חגי, בכניסה לקליליקיס וגם בצומת הכבשים, ורק שם הם יורדים מהג'יפ אבל לא עוצרים מכוניות. בפילבוקס שנבנה מעל קליקליס, היכן שרואים למעלה את הבלון המצלם, נמשכות עבודות הפיתוח. שלושה כלי ציוד מכני כבד עדיין שם, כנראה שבונים שם בסיס צבאי. בבית חגי יש עוד עמדה של הצבא-  פילבוקס נמוך שלא היה מאויש, ועכשיו הוא כן. 

בשיוך – בית הספר לבנות - הציבו שלט אדום שמבשר על כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית, מה שכמובן אסור לנו. יישרו כאן את הדרך ושמו ערמות חול משני הצדדים: "יופי" של מחסום. הבטונדות והסלעים הגדולים עדיין שם וזו עדיין סכנת נפשות לחצות את הכביש. ועדיין, מי שרוצה לנסוע משיוך לחברון, במקום נסיעה של 5 דקות צריך לנסוע יותר מחצי שעה דרך שעיר לחלחול ומשם לחברון. ריסוסים חדשים עם הכתובת "כהנא צדק" על הרבה מאוד סלעים משני צידי הדרך. וגם אדוריים יהודית - מעל קרית ארבע לכיוון בני נעים מזדחלת לא כל כך לאיטה  התנחלות חדשה או הרחבה של קרית ארבע – הקימו שם צריף  גדול – הכניסה לשם היא דרך  אזור התעשייה של קריית ארבע – סיפוח לא כל כך זוחל של אדמות של פלסטינים.

חברון

אין מעוכבים באף מחסום מאויש, והילדים רצים לבית הספר. נפגשנו במחסום בית המרקחת עם הנשים של ארגון ה-CPT. בגלל החגים נשארו רק שלוש נשים וניהלנו שיחה נחמדה – אחת מהן כבר היתה פה לפני חמש שנים, ושום דבר חדש לא קורה תחת שמש הכיבוש.
מה שכן חדש -  פתחו לתנועת מכוניות (ישראלים בלבד?) את ציר המתפללים. כשנתניה ואני הלכנו ברגל עברה שם בסערה מכונית של מתנחלים.... (אחד מהחברים של ענת כהן). את המחסום המאויש של בית המריבה הורידו – החיילים נשארו על הגג. הפלסטינים שפגשנו בציר המתפללים אמרו שעיקר ההצקות הן ביום שישי וביום שבת וביקשו שנהיה שם בימים האלה, אך אנחנו לא יכולות.
מול ציר המתפללים נמצא ג'יפ צבאי ולידו עמד קצין בדרגת רב סרן, שמו ליאל – בחור חביב וחייכני. אני מספרת לו על תלונות הפלסטינים לגבי ההצקות של המתנחלים והקצין עונה לי שהוא מבין שכל השפלה וכל הצקה של חיילים או מתנחלים כלפי הפלסטינים גורמת לבעיות ביטחוניות, ורק מסיבות ביטחוניות הוא מגן על הפלסטינים. כדי להמחיש את דבריו הוא מספר את הסיפור הבא: אתמול בשעות אחר הצהרים המאוחרות הגיעו ילדים מקריית ארבע לשחק בכדורגל ליד שכונת "גיבורי חברון". הכדור שלהם התגלגל לצד הפלסטיני ואבד. הילדים הזעיקו את האמהות שלהם והאמהות, כפעולת נקם בילדים הפלסטינים, החליטו לגנוב חמור מהפלסטינים! החיילים עצרו את האמהות ומנעו זאת מהן.... רק בחברון סיפור כזה יכול לקרות. הקצין מסביר לי למה צריך פילבוקסים באזור H1 - האזור שבשליטת  הפלסטינים – מסיבות בטחוניות כמובן- ומראה לי את הדרך לפילבוקס שבשכונת ג'בל ג'והר (דרך אזור התעשייה של קריית ארבע). אני שואלת אותו לגבי ציר ציון, והוא עונה של- 28 מכוניות של פלסטינים יש אישור מהמת"ק לעבור דרך הציר שבגבעת האבות. לדבריו, הם צריכים לצפצף לחייל ששומר על הכניסה לשכונה היהודית והוא יפתח להם את השער. מיותר לציין שהתנועה כל כך לא חופשית שאף פלסטיני, גם אם יש לו אישור, לא נוסע על הציר. המתנחלים לעומת זאת, נוסעים ועוד איך, ובלי טיפת דרך ארץ או נימוס – ממש מסוכן לנהוג שם.

ליד בית המריבה אנחנו פוגשות את אוסמה, שמספר לנו שעדיין משפצים את ביתו שבציר המתפללים ואין שום דבר חדש בנושא ההליך המשפטי.

העיר ההזויה והרעה הזאת (בגללנו....) תמיד מותירה טעם רע בפה והרגשה נוראית בגוף.