דרום הר חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

צופות: 
חגית בק ומיכל צ. (מדווחת)
14/12/2010
|
בוקר

משמרת יעודית שמטרתה לפגוש את נ. כדי לסייע בידו  לעתור להסרת המניעה שלו לכניסה לישראל.

מעבר מיתר

בשעה 8.00 כבר ריק מפועלים. רק 3 אוטובוסים של משפחות אסירים שהגיעו ומחכות למעבר.

כביש 60

בכביש 60 תנועה רגילה. למעט בכניסה לסמוע, שם עומד ג'יפ צבאי ובודק מכוניות.
על הגבעה משמאל הדרך, בערך מול דיר ראזח, ניצב זה מכבר פילבוקס. עכשיו ניכרת שם תכונת בניה. שלושה דחפורים צהליים עובדים - להם אין בעיה להסיר חסימות, להיכנס לכפר, לסגור חסימה ולעבוד. נקווה שאין תוכניות להתנחלות חדשה (צריך לעקוב).
בצומת דורא אל פאוואר ירדו החיילים מהפילבוקס ובכניסה לאל פאוואר מעכבים מכוניות לבדיקה. אנחנו הצלחנו לחמוק  ללא עיכוב.
נכנסנו לדורא לפגוש את נ. שפנה לסילביה על מנת שתעזור לו להשיג מחדש אישור כניסה לישראל. נ. מכר ותיק שלנו עוד מהשנים שעבד אצל קבלני בניה. הוא אינו מצליח לחזור ולקבל אישור. הוא אדם חזק, חרוץ, אמיץ וחכם שנתבקש לדבריו לשתף פעולה עם כוחותינו וסירב, ולכן לא מקבל אישור עבודה בישראל. אני מחתימה אותו על  מסמכים שיאפשרו לנו ולעורך דינו לעתור בעבורו. הוא נותן לי את הכסף הדרוש ומספר על ילדיו המוצלחים, על השקעתו הרבה בחינוכם ועל תקוותו הגדולה לחזור ולעבוד בישראל. ואני, אני חושבת שנ. הוא קצה הקרחון. רק אנשים עקשנים וחזקים כמוהו מצליחים להגיע אל הרשויות ולהיאבק על זכותם לחיות בכבוד. הרוב הדומם נכתש, מיואש ואין לו מוצא. הרי בודדים מגיעים אלינו ולבודדים אנחנו מצליחות לעזור. 

בחזרה שוב היו החיילים עסוקים במישהו אחר וחסכנו מעצמנו מפגש איתם.

 מוטי, מנהל מעבר מיתר מצלצל אלי בשובנו הביתה. הוא רוצה לשמוע אם ראינו שיפור בהתנהלות הבוקר במעבר בשבוע שחלף. לדבריו הוא עושה מאמצים גדולים להקל על הפועלים את המעבר. 
על אף הערכתי את מאמציו, אני חוזרת "ומחדדת" את האבחנה בין החלק והאחריות שלנו למתרחש במעבר מיתר, הגדולים לאין שיעור מחלקם של הפלשתינים באחריות למצב במעבר.