מת"ק עציון, יום ב' 6.12.10, אחה"צ

מת"ק עציון:

בבוקר נודע לנו שכמאה אנשים הגיעו למת'ק וממתינים באולם. בצהרים כשנכנסנו, ראינו להפתעתנו קצין שעמד ודיבר עם קהל הממתינים וחילק מספרים. הוא נתן בעיקר לזקנים ונשים והבטיח שכל מי שקיבל מספר יטופל עוד היום. אחרי שיצא, נשמעו תלונות של גברים צעירים שלא קבלו מספרים. הם טענו שהיה צריך לתת להם ולא לזקנים, כי הם, בניגוד לזקנים, כשהם ממתינים יום שלם במת"ק, הם מפסידים יום עבודה. אם לא יכנסו היום, יצטרכו לבוא שוב בשבוע הבא, ואולי גם בשבוע שאחריו ויפסידו עוד ימי עבודה. ראינו בין הממתינים את הנער הצעיר והעדין שבשבוע שעבר לא נכנס, אף כי היה לו מספר, כי לא רצה להדחק בכוח. קווינו שהפעם יכנס. 

ב 13.55  יצאה אשה שחכיתה בפנים לכרטיס מגנטי מ 9.30. אחריה לא יצאו אנשים נוספים שחיכו  למגנטים. יצאו רק מבקשי רשיונות כניסה. ב 14.55יצאו שני אנשים עם מגנטים, אחד שבא ב 7.00 והשני ב 8.00. הם אמרו שבפנים מחכים כ-20 אנשים. באולם חיכו עוד כמה עשרות.

טלפנו למוקד ההומניטרי, דיווחנו על המצב וביקשנו לזרז את קצב העבודה. הבטיחו לטפל. יצאו עוד 5. ב- 15.40 עדיין חיכו כ40 איש. 4 אנשים התייאשו והלכו. בשעה 16.09 יצאו 6 אנשים ומגנטיהם בידיהם, ביניהם הנער הצעיר. מ-16.20 המשיכו בעלי המספרים לצאת בזה אחר זה. כפי שהבטיח הקצין כולם טופלו. המת"ק לא נסגר ב 5 כרגיל, אלא ב 5.30. 

בין האחרונים שיצאו היה אדם צעיר שסיפר שאשתו, בחודש השמיני להריון עם תאומים, אושפזה בבית חולים בירושלים. בית החולים ביקש לתת לו רישיון כניסה לירושלים ל-5 ימים, כדי שיוכל להיות איתה. עכשיו, בשעה חמש, נתנו לו רישיון ליום זה עד שעה 12 בלילה! כלומר: רישיון רק לכמה שעות. שלומית החלה לטלפן ונאמר לה שהייתה טעות, שיכנס שוב למת"ק ויקבל רישיון לכמה ימים. אבל המת"ק כבר היה סגור. אחרי מאמצים וטלפונים נוספים, האיש הוכנס למת"ק וקיבל רישיון ל-3 ימים, כולל היום הזה שכבר כמעט נגמר. למה לא חמישה, כפי שביקש?  לא נאמר לו.

הוא הודה לשלומית בלבביות.