בית לחם (300), מת"ק עציון, יום א' 28.11.10, בוקר

בית לחם, מת"ק עציון

  07:00 אולם היציאה ריק ואין עוד אנשים בצד השני! הכל עברו, איזו הקלה בהרגשה שגם אפשר כך. בכ"ז יש כמה מקרים לא לפי הנוהל התקין לדווח עליהם: בשעת הלחץ החרימו שלושה אישורים בטענה שהאנשים קפצו מעל לגדר או דחפו, בקיצור "לא התנהגו כמו שצריך". למעשה, נוסף לטענה הקצת מוזרה, גם החרימו את האישור של מישהו שלא היה מעורב במקרה הזה כי במצלמות תפסו את המקרה וראו שלא הוא זה שקפץ.

בנוסף: הנוהל התקין אומר שבמקרה כזה, כשהמשטרה תופסת מישהו בשעת מעשה, עליה לדווח למת"ק לפני שהיא מחרימה אישור כלשהו. הנוהל הזה לא מקויים ע"י המשטרה. הנה עוד מקרה שבו נוכחות של נציג מת"ק בכל יום היה עוזר מאד והיה מונע מקרים בהם אישורים מוחרמים בטענות סרק. ההחרמה גורמת לעובד להפסיד יום עבודה (לפחות יום אחד אם לא יותר) ולמעביד שלו להישאר בלי פועל שהוא סמך על בואו.

האקומנים דיווחו על המקרה דנן כך:

"הבוקר החרימו את אישורם של שלושה אנשים בשעה 04:25...אנחנו שאלנו את החייל ועוד חייל ואיש בטחון מתי יוחזרו האישורים וקיבלנו תשובה שהם לא יודעים, שהתאריכים פגו, שיוחזרו האישורים בעוד 7ימים (עדות לבילבול ונסיון לתחמן, חנה א.) במת"ק. התקשרנו למוקד ההומניטארי, שהתקשר למחסום. אחד העוברים התקשר למת"ק, אך הטלפונים השבורים האלה לא הביאו לשום תוצאות. נתנו את הטלפון של סילביה ומס. הפקס שלה... אלה שמות הפועלים הנדונים: (השמות בדיווח של האקומנים מיום 29/11/10)"

פנינו למת"ק עציון ושם הקצין אמר לנו שלפי "נוהל החרמת היתרים" המשטרה חייבות להתייעץ עם המת"ק לפני שהיא לוקחת אישור ממישהו. הם כבר ידעו שהוחרמו היתרים. בשיחה עם הקצין לא ניתן היה לשכנע אותו שיחזירו את ההיתרים עוד באותו יום. הוא אמר: "המת"ק יקבל את ההיתרים מהמשטרה במפגש היומי שלהם ויחזירו את האישורים למחרת במחסום" זהו.

ימי שישי: דווח לנו שאמנם בימי השבוע יותר טוב בזמן האחרון אך בימי שישי, כשאנשים רוצים ללכת להתפלל, המצב הוא כלאחר יאוש. מעכבים אנשים עם אישורים ואלה חוזרים הבייתה!

איפה חופש הפולחן המובטח?

07:55אנחנו מגיעים למת"ק. מתחילים את תהליך פתיחת הדלת לאולם. הרבה - כ-80- אנשים כבר מחכים משעות הבוקר. הג'פ הלבן מגיע והקצין (מתברר ששמו פואד והוא מדבר גם בעברית וגם בערבית) מתחיל להודיע ברמקול מהג'יפ בקולי קולות לקהל להתרחק מהבלוקים המוצבים כ-25מטר מהכניסה לאולם. הוא חוזר כמה פעמים על הדרישה להתרחק עוד ואח"כ עוד. עד שהם עומדים כ-50מטר מהכניסה. הקהל ממושמע (היש לו ברירה?) וסילביה מתקרבת לג'יפ ומוחה בפני הקצין על הצורה (צרחות שהוא משמיע) שאפשר לשמוע בכל הסביבה. כל זה ללא צורך. אפשר לשמוע אותו גם אם הוא מדבר בלי עזרת רמקול. בעבר היו הקצינים יוצאים בלי ג'יפ ובלי מגבר קול ומבקשים בנימוס להתרחק מעט. בתגובה למחאה של סילביה הוא צעק עליה לזוז וסילביה התקשרה למוקד ההומניטארי והתלוננה עליו.

לבסוף נהג הג'יפ הקצין היה מרוצה מהמרחק שתפסו האנשים (ראו תמונות שחיה א' צילמה כמה ימים קודם מיקה ג' שלחה לרשת) ומוסר ומספרים לפי מספר האנשים הנמסרים לאחד הפלסטינים שמחלק אותם לקהל הרב. קודם מקבלות הנשים - כ-10במספר - אח"כ האנשים לפי הרשימה שבידי השליח.

המצב במת"ק בכי רע: לפי דיווח של אחד שנמצא שם כל יום (פלסטיני) בשעה הראשונה מתקבלים 20איש. הטיפול בהם נמשך עד השעה 12:00. אז החיילים יוצאים לשעה לארוחת צהריים. אחרי ההפסקה לוקחים עוד 20איש ומי שלא מטופל צריך לחזור בשבוע הבא!

אנחנו נכנסות לאולם אחרי הקהל. האולם כמעט מלא והקהל מצטופף על יד הקרוסלה. פתאום מכניסים את כווולם! האולם מתרוקן לחלוטין אך הטיפול לא יותר מהר: האישה הראשונה המסיימת את הטיפול במקרה שלה יוצאת ב-10:00. זאת אישה מבוגרת ההולכת עם הליכון ובקושי יורדת את המדרגות ביציאה. מספר 2מטופלת החל מהשעה 09:25(היא מודיעה מבפנים). עוד: עד השעה 09:15כלל לא היו חיילים בחלונות! דבר ההעברה של הקהל פנימה הוא חזיון סוריאליסטי. עוד לא היה דבר כזה. האם זה היה בגללנו???

התרוקנות אולם ההמתנה הייתה תחבולה. לא בטוח מה באה להוכיח...

ציון לשבח: פגשנו במת"ק את החלילנית בת ה-18שחנה ב.הצליחה להשיג לה אישור כניסה לישראל להמשיך את לימודיה באקדמיה למוסיקה בירושלים. האישור היה מוכן עבורה במת"ק והיא יצאה לירושלים. ברכות לחנה ולדליה החלילנית המחוננת!