זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעבר שומרון, תיאסיר, יום א' 28.11.10, אחה"צ

צופות: 
עדה ה', נעמי ל', רינה צ' (מדווחת)
28/11/2010
|
אחה"צ
  • בין ההתנחלויות גתית למכורה עשרות רבות של דונמים, והקצבת מיםinfo-icon נדיבה מהשלטון הישראלי שהוענקה למתנחל יחיד ממושב נעמה שבאזור יריחו, ושמו אייל לוי – בזכות מה?
  • לעומתו חקלאים פלסטינים באיזור חיים על קרקעות ומים שהיו בידיהם לפני הכיבוש ב 1967, ואפילו לא פסיק אחד יותר. הקרקע והמים באיזור נועדו, על פי החוק, לאזרחים המקומיים, ולא לכובשים.
  • בהתנחלות משכיות נמשכות הבנייה וההכנות להמשך הבנייה.
  • העיתונאי גדעון לוי לא הורשה לעבור במחסום חמרה לסקר הריסת בתים.

שער שומרון – 11.00
חומת לבנים חדשה מצד צפון של הכביש מסתירה חצר ובה כמה מבנים. החיילים לא רצו לומר בדיוק מה יש שם. הם אמרו שזה חלק מפיתוח המקום כתחנת גבול. אולי כלבייה. כמו כמה מסלולי כביש מכוסים בסככת פלסטיק כחולה, גם הם מוסתרים מהכביש בקיר מתכת. כנראה לבדיקת רכבים.

מרדה וזיתא –כל הכניסות פתוחות.

צומת זעתרא- 11.20 - יותר מ-10 מכוניות מכיוון חווארה. זה הכיוון היחיד שנבדק ע"י החיילים.
מכונית משטרה חונה ברחבה שבאמצע הכיכר.

בין גתית למכורה
שוב אנחנו עוברות בין עשרות דונמים של ירקות מושקים היטב, מגודרים. ובאמצע – בית אריזה שממנו נשלחים הירקות למרכז הארץ ,ללא ציון שם המגדל ומיקומו. התברר (בניגוד למה שכתבנו בדוח קודם) כי הוא אייל לוי, ממושב נעמה,שנמצא הרחק מכאן בדרום הבקעה. לוי קיבל מהשלטון הישראלי עשרות רבות של דונמים והקצבות מים נדיבות. ואם ניקח בחשבון שהוא משלם לפועלים שלו (הפלסטינים, שאין להם הקצבות מים ולא רשיונות בניה) 70 ש"ח ליום  בלי זכויות סוציאליות – הרי מדינת ישראל עשתה אותו לאיש עשיר מאוד על חשבון משאבים השייכים לתושבים הכבושים. ראוי לזכור שמשאבי הטבע בשטח כבוש שייכים, לפי המשפט הבינלאומי, לאוכלוסיה המקומית ולא לכובש ולמתנחליו. אי אפשר להתחמק מהשאלה על מה ולמה זכה אייל לוי בכל הטוב הזה?

פרוש בית דג'אן-
כל האזור בולט במטעים ובחממות בבעלות פלסטינית, וכאלה יש רק מעטים בבקעה. פגשנו את אחד מבעלי החממות. האדמה והמים מוקנים להם בזכות זה שהיו ברשותם לפני הכיבוש ב 1967. הם מקבלים מים משלוש בארות מקומיות וכן ממים הזורמים אליהם בצינורות תת קרקעיים מעין שיבלי. על המים אינם משלמים (המים מאלוהים) אלא כל חקלאי זכאי לכמות מסוימת על פי גודל החלקה. כל הסידור הזה קיים מימים ימימה וגם הכיבוש לא פגע בו.
זהו שטח C תחת פיקוח מלא של הצבא. מאז 1967 אף פלסטיני לא קיבל אישור להקים אפילו סככה לצאן, שלא לדבר על חפירת באר. על השתלטות מתנחלים על המעיינות בגדה קראנו לא מזמן בעיתון "הארץ".

מחסום חמרה -12.40
העיתונאי גדעון לוי לא הורשה לעבור את המחסום כדי לסקר הריסת בתים באחד הכפרים שממערב למחסום. הוא חיכה שם עם תחקירן "בצלם".
התנועה במחסום דלילה בשעה זו.
ממשיכים לזפת מחדש את הכביש ממחסום חמרה צפונה. עכשיו הגיעו למחנה חטיבת כפיר.  אפשר לזהות מייד האם הכבישים בגדה משרתים מתנחלים או פלסטינים לפי איכות אחזקת הכביש. זה עדיין שטח  C שבו השלטון הישראלי אחראי על כל התחומים האזרחיים לרווחת כל התושבים, על פי החוק.
ביקרנו משפחה בדואית בין חמדת למשכיות. רוב המשפחה נסעו למכה לרגל חג הקורבן. השארנו שקיות בגדים ומשחקים לילדים. ביקרנו עוד משפחה במאהל מול הכניסה למשכיות. פגשנו שתי נשים וכמה ילדים קטנים. אחת בכיסא גלגלים. בחורה צעירה שלומדת להיות מורה להתעמלות בטובס. שני בנים לומדים באויברסיטה בשכם. מפליא שאנשים שחיים ברמת חיים מאוד נמוכה, באוהל, ללא חשמל ומים זורמים, דואגים שבניהם ובנותיהם יזכו להשכלה גבוהה.

משכיות- במדרון הגבעה עובדים משאית ומחפר ביישור שטח חדש לבניה.

מחסום תיאסיר- 14.00
בשעה זו מתעוררת התנועה מכיוון שכם של החוזרים מהעבודה. כל הנוסעים חייבים לרדת מהמכוניות ולעבור את המחסום ברגל דרך מעבר מיוחד. לזקן אחד עשו כנראה הנחה והרשו לו להישאר ולעבור במכונית.
אנו עדות למחזה סוריאליסטי (ברגע שהמחסום ריק מאזרחים): אחד החיילים מרים את חולצתו וכורע ברך, חייל אחר מכוון אליו את הנשק, עוד חייל אוזק אותו. האם זה שעשוע? אולי לכבודנו? ואולי קוראים לזה "תרגיל"?

בדרך חזרה, ליד חמאם אל מליכ, שלוש איילות חוצות את הכביש לנגד עינינו.

ממחסום חמרה מתחיל דייק ותעלה במרחק קטן מהכביש, ובמקביל לו, כדי למנוע מעבר רכבים לשאר חלקי הגדה שלא דרך המחסומים ובכך להפריד את בקעת הירדן מהגדה. כנראה אלו תוכניות מדיניות להסדר עתידי. שער גוכיה הוא חלק מאותו מערך. ישנו שער דומה מול בקעות, אבל הוא, כפי הנראה, סגור באופן קבוע.

מחסום גוכיה 14.58
דרך מחסום זה עוברים התושבים המקומיים לעיירה הגדולה טאמון. הוא אמור להיפתח שלוש פעמים בשבוע  לחצי שעה בבוקר ואחר התהרים. השעה שלוש והוא עדיין סגור. אנו מצלצלות למת"ק יריחו אך לא נענות. כעבור חמש דקות מגיע רכב צבאי (יש תצפית צבאית על השער מבסיס לא רחוק). החיילים פותחים את השער. אנחנו משוחחות איתם.
15.30 כולנו עוזבים.

צומת זעתרה (תפוח) -16.20
ברחבה עומד רכב צבאי, לידו מכונית אזרחית אדומה וארבעה בחורים יושבים בצד, נבדקים? עצורים?  הבחנו בכך כשעברנו את הכיכר ואין אפשרות לחזור.