קלנדיה, יום א' 13.6.10, אחה"צ

צופות: 
רוני ה' ותמר פלישמן (מדוחת וצלמה), אורחים: עיתונאי שוויצרי ורעייתו
13/06/2010
|
אחה"צ

 הלוך ושוב, ושוב הלוך...

 

החשש לאבד את מקור פרנסם והכרח שרידותם, הפכו את הפלסטינים שמרביתם קשי יום, למסתגלים לכל גזירה.

 

שינוי הנהלים ו"טרטור" הפועלים הפלסטינים בעלי אישורי מעבר לשם עבודה בהתנחלויות גבעת-זאב וגבעון ממחסום למחסום, לא תם:

מאות, אולי אלפי בני אדם מכל רחבי הגדה, שמעברם היה אפשרי רק דרך מחסום קלנדיה, התבשרו במפתיע, בקר אחד לפני כשבועיים, שהנהלים שונו. שמכאן והילך עליהם להרחיק לנסוע עד מחסום אל-ג'יב (היא גבעון המקראית) ולעבור רק דרכו.

לא ניתנה להם הודעה מוקדמת ולא פורסמו ידיעות מקדימות ברשומות: "הפלסטינים יודעים" אנחנו שומעות חדשות לבקרים כמענה לשאלה "איך ידעו?".

רק לאחר שהצטופפו בתורי הבוקר המתארכים מול מחסום קלנדיה, נדחסו לכלובי האדם והושיטו את הניירות המעידים על קיומם והמאפשרים את המשך קיומם לחיל/חיילת מאחורי החלון האטום, שולחו כלאחר יד למחסום האחר, הממוקם הרחק - תוספת של כחצי שעת נסיעה והוצאה כספית נלווית.

ושוב עמדו האנשים בתורים, הושיטו כרטיס מגנטיinfo-icon, תעודת זהות ואישור מעבר.

באותו בוקר לא היה לאיש מהם סיכוי להגיע במועד למקום עבודתו:"הגעתי רק אחרי תשע", אמר המספר.

המעבר דרך מחסום אל-ג'יב הפך לשגרה: האנשים התרגלו ליקיצה טרם שחר, לשעות עיירנות רבות מבעבר, לנסיעה ארוכה מבעבר ולהוצאה כספית גבוהה מבעבר.

הם לא התלוננו - באזני מי יתלוננו? -  רק התמרמרו בינם לבין עצמם.

 

ובאחד מימות השבוע החולף שוב שונו הנהלים ושבו להיות כבעבר: שוב פועלי שתי ההתנחלויות הנ"ל  מעברם אפשרי רק דרך מחסום קלנדיה, שוב ניכרים בקלנדיה תורי הבקר ואיש הקפה ומוכר הממתקים העומד בסמוך לו, מרוצים מששבו מרבית לקוחותיהם.

אלא שגם שיגרה זו אינה סוף פסוק: השמועה העוברת מפה לאוזן מספרת שבקרוב, רק יגמרו לשפר את מחסום אל-ג'יב (כלומר: לציידו במכונות "חכמות" שתפקחנה על כניסות ויציאות), יתבשרו הפועלים בתורי קלנדיה שעליהם לעבור רק במחסום אל-ג'יב.

איש אינו יודע אם אמנם או מתי, אולי עוד יום או יומיים ואולי יותר, שוב יהיו תורים ולחץ (היכן?) ושוב זמן וממון אבודים.

אמבולנס פלסטיני בו חולה לב תושב העיר ג'נין חנה על הכיכר בחזית המחסום וחיכה  30 דקות עד שמקבילו ממזרח ירושלים הגיע לתוך המחסום.

רק אז הותר לו להתקדם, רק אז החל תהליך בדיקת ניירות החולה והצוות שארכו 15 דקות נוספות. משחברו שני האמבולנסים זה אל זה, הועבר החולה בנוהל גב-אל-גב ונלקח לטיפול בביה"ח מוקאסד.

אלו הם הנהלים: בדיקת ניירות וכשירותו של חולה, כלומר היותו בלתי מסוכן לביטחון מדינת ישראל, לא תחל לפני שיגיע למקום האמבולנס האמור לקחתו למקום אשפוזו.

חיסכון בזמן לשם הקלת סבל ולעתים אולי אף הצלת חיים, אינה בין שיקולי המערכת האמורה לפחות למראית עין להגיש שירותיה ולדאוג לרווחת האוכלוסייה הפלסטינית, ממעקב רב שנים אחר הדרך בה היא נוהגת, עולה המסקנה שבראש מעייניה ניצבים סדרי העדיפות שלה עצמה ושלה בלבד.