סיור כפרים: כֻּפר א-דיכ וברוכין

כֻּפר אַ-דיכּ וברוכין

הביקור היום היה המשך לביקור שערכנו לפני שבוע. הפעם הגענו ע"מ לראות את הדברים ששמענו מפיהם ולצלם. דליה ג'  באה מצוידת במצלמת וידאו, צילמה וראיינה את האנשים. לפני שיצאנו שטחו בפנינו שוב את מצוקת המים, המצב הוא כזה: שני הכפרים - כופר א-דיכ וברוכין - המונים יחד כ 10.000 נפש מקבלים מחברת "מקורות"  350 קוב מים למשך 24 שעות. ליטר וחצי לנפש לשעה. (ארגון הבריאות הבינלאומי הגדיר כמות של 100 ליטר מים לנפש ליום ככמות המינימלית הנדרשת לחיים בריאים.

בכפרים אלה יש לאדם למשך יממה - 30 ליטר מים. המים ממקורות מגיעים אל מגדל המים בכפר. הכפר מחולק ל 6 חלקים וכל חלק מקבל מים מהמגדל כל 16 יום. זה לא מספיק. לכן לכל בית יש בור לאגירת מי גשמים. אלה בד"כ מים מזוהמים כי הם נאספים על גג הבית. מחוסר ברירה שותים אותם למרות שהם גורמים למחלות רבות בכפר. אפשר גם לקנות מים ממיכליות המביאות אותם מכפרים אחרים, אך רק בעלי יכולת יכולים להרשות לעצמם לצרוך מים אלה.(מחירם - 40 ₪ לקוב).  לדברי מארחינו, הכפר יושב על מאגר מים ענקי, שכולו מנוצל ע"י חברת "מקורות" ומעובר להתנחלויות. רק כמות מזערית - כאמור - מועברת אליהם.

הרשות ברמאללה פנתה לשלטונות הישראלים בבקשה להגדיל את כמות המים המוזרמת לכפר. נאמר להם שימלאו את בקשתם רק לאחר שתותקן בכפר צנרת. אך לאחר שזו הותקנה הוסיפו רק 70 קוב על 280 קוב שהיו קודם, שזה לעג לרש. (בחלוקה המקומית - במקום 12 קוב מים כל 3 ימים - עכשיו מקבלים 15 קוב).

אחד האנשים שפגשנו בכפר אמר "מחלקים כאן מים כמו בבית סוהר. שתי כוסות מים לאיש ליום. זה לא רק כיבוש, זה רֶשַע, האם אנחנו בדרום אפריקה? איפה אנחנו חיים?".

הסיור:  בדרכנו עברנו על פני בתים יפים מאד. המארחים הסבירו לנו שאלה שייכים לאנשים שעובדים בישראל או חיים בסעודיה. ראינו בית יפה מאד שלידו שאריות של בית שנהרס, כיוון שהוא היה מוגדר בשטח C.  בברוכין, הכפר השכן,  יש איזור שלם המיועד להריסה מאותה סיבה. השמועות אומרות שמתכננים לבנות עליו את המשך איזור התעשייה של אריאל.

באופן כללי לא ברור היכן מסתיימים שטחי A, B  ומתחיל שטח C. יש מקרים שבהם חצי בית שיך לשטח B  וחציו השני לשטח .C

אתר מס 1: ביוב ופסולת.

מן ההתנחלויות מגיעים אל הכפר נחלי מי ביוב ופסולת. ה"נחל" הראשון מגיע מאזור התעשייה של אריאל לברוכין. ביוב זה עושה את דרכו מעבר להר ישר למעיין של ברוכין. עמדנו במרומי ההר וראינו את הזרימה.

יש מסמכים רפואיים המצביעים על כך שהמים גורמים לנזקים בריאותיים. ככל שהזמן עובר מי הביוב מפלסים להם דרכים נוספות ומחלחלים דרך הסלעים. חוששים שכך יגיעו מי הביוב גם אל המעין הפעיל היחיד שיש בכפר א-דיכּ.

ליד "נחל הביוב" יש מספר אתרי פסלת, לשם משליכים ומבעירים שרידי צמיגים מתעשיית ברקן ו אשפה משיפוצי בתים בהתנחלויות.

את ה"נחל השני" רואים מעבר להר. רואים כיצד הביוב זורם מברקן במורד ההר, ועובר בצינור מתחת לכביש מס' 5 - ישר לאדמות שני הכפרים הסמוכים: ברוכין וא-דיכּ.

ליד הביוב ראינו עדר בקר מלחֵך עשב ושותה מי ביוב מזוהמים. בשר הבקר הזה אסור, הן לאכילה והן לשתיית החלב שלו, אך כנראה שמצליחים לשווק אותו במקומות שלא יודעים על כך.

לכפר עצמו אין רשת ביוב מסודרת. כל בית חופר לעצמו בור שופכין,

אתר מס' 2: מים.

בורות המים והשעונים. ראינו את בורות המים: בבתים פרטיים, בבית ספר, במסגד ובבנין המועצה.  
מי הגשמים זורמים מן המרזבים המותקנים על הגגות, אל הבורות ושם  נאגרים. מהבורות הם נשאבים לדודים המוצבים על הגגות, ומהם הם מגיעים לבית בצינור וברז.  כפי שנאמר קודם, מים אלה אינם נקיים. ביקרנו בבי"ס שם נאלץ ראש המועצה לסגור את בור המים כי חלחלו לשם מי ביוב. כיום מביאים להם מים במיכליות. יש בכפר שעוני מים אך הם אינם פועלים, כי רוב הזמן לא מוזרמים דרכם מים לכפר. ראינו את השעונים ה"עומדים". היות ולכפר אין רשת ביוב מסודרת. והיות וכל בית חופר לעצמו בור שופכין, התוצאה היא זיהום בורות המים.

אתר מס' 3: מעין של הכפר.

יש בכפר מעיין אחד וסביבו ירק ועצים. ממנו נשאבים מים למיכליות, ורק מעט מים נשארים בו. כרגע אין מים להשקיית עצים ולגידולים מסביב למעיין. חממה המקבלת ממנו מים בחורף, עומדת שוממה כל הקיץ. רק בחורף יוכלו שוב להפעילה. חלק ניכר ממי המעיין מחלחלים בסלעים והולכים לאיבוד. אנשי הכפר רצו לתקן זאת, אך ישראל אינה מאפשרת להם את הדבר. וכך, המים המחלחלים מגיעים למאגר הנמצא במפלס נמוך יותר, וממנו הם מסופקים להתנחלויות...
כפי שהזכרנו, יש חשש שמי הביוב יגיעו גם למעיין זה. בדיקות שנעשו לאחרונה מצאו שכבר עתה המים אינם נקיים.

אתר מס' 4 : גזילת אדמות, והצבת כלבים בחלקותיהם על ידי תושבי ההתנחלות עלי זהב.

ההתנחלות עלי זהב בנוייה על אדמות שנגזלו מן הכפר. אחר הבנייה, הדרכים, ורצועות הביטחון נעשו תוך כדי עקירת עצי זית רבים. אמנם נשארו לפלסטינים מספר מטעים ליד ההתנחלות, אך גם שם מערימים קשיים להגיע אליהם ולעבד אותם.

הגענו עם בעל המטע (ראש הכפר) לפתח ההתנחלות שבה הכל ירוק ומושקה כמו בשרון. כדי שראש הכפר יוכל  להיכנס לשטחו הוא מבקש אישור מן החייל העומד במחסום, זה מטלפן ולאחר קבלת אישור מורשה בעל המטע להיכנס לאדמותיו. אנחנו נכנסנו איתו. איש מלבדו, למשל אחיו, אינו מורשה להיכנס לשם בלעדיו. היות והוא, כראש הכפר, עסוק בענייני הכפר ואינו יכול לעבד את אדמתו בעצמו, הוא חייב לקחת פועלים, אבל עבורם אינו מקבל אישורי כניסה לשטחו. השטח מלא ערמות קוצים יבשים. אין לו אפשרות לסלקם ולחרוש את האדמה. ראינו את העזובה. ראינו גם את התוצאות של ריסוס רעל על עצי הזית (שעושה מתנחל המוּכָּר לראש הכפר): ענפים יבשים, עלים מצומקים, גסיסה כללית איטית.

נוסף לזאת, בשטח המטע של הפלסטיני, הציבו (המתנחלים) מלוּנות עם כלבים גדולים ואימתניים, המאיימים על כל מי שבא לעבד את האדמה. בעל המטע אמר לנו שעליו לפתות את הכלבים באוכל כדי שיוכל לעבוד שם. צינור מים בקוטר של חצי צול מסַפֵק לכלבים מים.

אגב, מיד עם בואנו החלו להסתובב במקום רכבים של הצבא. אחד מהם תִחקר אותנו ואת הפלשתינאים. לשאלתו (בסבר פנים נעים) איך אנחנו מרגישות, אמרנו לו מה דעתנו על מה שאנחנו רואות. הוא הקשיב, שאל משהו, ומתברר שאינו יודעי דבר על כל המתרחש סביבו.

כאן היה עלינו להיפרד. אמרנו שנשתדל שהאינפורמציה על מה שראינו תגיע לגורמים ישראלים שונים. אנו מקוות, אך איננו יודעות, עד כמה נצליח להביא לידי שינוי כלשהו.

לצפיה בסרטון בנושא המחסור במים :

http://www.youtube.com/watch?v=07UpgCpnZcs

(צלמה וערכה - דליה).