בית לחם (300), מת"ק עציון, יום א' 21.11.10, בוקר

צופות: 
דניאלה ג' (מדווחת) וסינדי (צלמת תיעודית מארה"ב – אורחת)
21/11/2010
|
בוקר

מחסום בית לחם (מחסום 300), 15:00:

שתי עמדות פתוחות, תנועה דלילה וזמן מעבר קצר ביותר. אין זכר לבחורים הטובים מחברת האבטחה הפרטית.

מת"קinfo-icon עציון, 15:45:

מגרש החניה המלא עד אפס מקום אינו מבשר טובות. אכן, על הקרוסלה שבאולם ההמתנה צובאים כשלושים אישה ואיש, דחוסים, מיואשים. הם טוענים שהם שם מהבוקר, שבמשך כשלוש שעות לא הוכנסו למשרד פנימה יותר מ-5אנשים. בין הממתינים כאלה שזו להם הפעם השלישית שהם מגיעים ביום המיועד להם, אך לשווא.

בשלב כלשהו החייל שבחלון קולט אותי ומדווח גם בפנים ישנם הרבה מאד אנשים (כ-35להערכתו) ו"ככה זה". טלפון למפקד המת"ק אינו נענה (הוא בישיבה, אומר החייל בחלון). מישהו שנזקק לתסריח לצורך ביקור בבית חולים נאלץ לטפס מעל ראשי הממתינים האחרים כדי להגיע למשוכת הקרוסלה. (שלא כמו מבקשי חידוש הכרטיס המגנטי, הבודדים שנדרשים לתסריחים מורשים פנימה).

בחורה צעירה שאינה נמנית על המצטופפים ללא הועיל במדרגות לעבר הקרוסלה, מתלוננת על היחס כאל בהמות. "אני לא מבקשת אדמות וחלקי ארץ" היא אומרת, "רק יחס אנושי כשאני מגיעה לחדש כרטיס מגנטיinfo-icon כפי שאתם דורשים ממני".

האנשים ממשיכים להידחס אל הקרוסלה ואין תזוזה. השעה מתקרבת לשעת סגירת המת"ק. ניסיון להגיע עם מפקד המת"ק להסכם לפיו הם יוכלו, לפי רשימה של הנוכחים היום, לשוב מחר למרות שזה לא היום שלהם, לא צלח.

הפלסטינים ממשיכים להיצמד לקרוסלה. בין לבין מגיעים מקרים נוספים עם בקשות לאישור כניסה מטעמי תור בבית חולים. לגבר נכה שבקושי נע עם מקל הליכה רשמו בתסריח תאריך מאוחר מן היום שנקבע לתור שלו. פניה נוספת שלנו אל מפקד המת"ק והאיש צריך לגשת מאחור אל השער ושם יבואו לטפל בו. גברת שמגיעה עם בעלה אמורה לעבור ניתוח קיסרי מחר. גם הם מבקשים את עזרתנו כי על לכידת אוזנו של מי שבחלון כבר אין מה לדבר. חיילת מופיעה מאחורי החלון ומכריזה "חאלאס, כולם הביתה" ולמרות שאני מפנה את תשומת ליבה לצורה הלא מאד מכובדת של נעילת השערים על ידה, היא מכניסה את האישה ואת בעלה. גורלם של בחור ובחורה שהגיעו ממש ברגע האחרון (כבר חמש) הישר מבית החלים עם הפניה למחר "שפר" עליהם גם. קריאות חוזרות ונשנות לחייל מעבר לחלון שגבו אלינו והוא מדבר בנייד, אחרי תחנונים משחרר את הקרוסלה, מעביר אותם הלוך ושוב דרך המגנומטר (הבחורה ממש לא מבינה מה נפל עליה) והם בפנים - בתקווה שאכן ישיגו את אישור הכניסה המבוקש לבית החולים...

המתוסכלים שפניהם גם היום הושבו ריקם (כ-30אישה ואיש) מלאי טענות כרימון (כולל כלפינו על שאנחנו לא מסוגלות לעשות יותר) ודבריהם קשים. כל שאפשר הוא להקשיב בסבלנות ולהנהן בהסכמה. גבר שהשיג עבודה ל-3שבועות ואם ייאלץ לנסות את מזלו בהשגת הדוקומנטים הנדרשים רק בעוד שבוע, יפסיד שבוע מתוך השלושה, וגברת שבעלה נמצא בפנים והיא מתחננת שיתנו גם לה להצטרף אליו – לשניהם ולאחרים שמתמהמהים לפני שהם עוזבים כי אולי, אולי יקרה נס ובכל זאת יכניסו אותם, אנחנו כבר לא יכולות להועיל במאומה. כל שאנחנו רוצות הוא להסתלק משם לנוכח כל ההשפלה הזאת. אוי לבושה.

מחסום בית לחם, 17:30:

למרות שהתנועה קצת יותר ערה, זמן מעבר קצרצר ומאבטחים אין.