מגרש הרוסים, ירושלים - הארכת מעצר, תנאי מעצר

צופות: 
אילנה המרמן,טובה שיינטוך (מדווחת)
18/02/2008
|

מגרש הרוסים

 

חוקר : אבי

שופט: קובי רז

יש מתורגמן אך רוב התרגום נעשה על ידי אבי החוקר


נכנסנו בלי עיכובים, אחרי הבדיקה הרגילה בשער. אך כשראה אותנו אבי עם התיקים האישיים שלנו , לא היתה דעתו נוחה מזה. הוא דרש שישובו ויבדקו - ותחולת התיקים נבדקה שוב. הוא הציע לנו לבוא להבא בלי תיקים. חשנו היטב שיש לו רצון להקשות עלינו, אולי להרתיע מלבוא.


השופט הגיע רק בשעה 11.45. העצור הראשון חיכה זמן רב, פניו אל הקיר והוא דחוק בפינה מאחורי דלת שנפתחה ונסגרה עליו כאילו אינו נמצא שם כלל. מפעם לפעם דחק איש השב"ס שהיה מופקד עליו את ראשו אל הקיר.  עיניו היו מכוסות וידיו ורגליו כבולות. שאלנו את השומר: אם ממילא אינו יכול לראות, למה צריך להעמיד אותו כך בפנים אל הקיר. הוא משך בכתפיו ולבסוף הואיל לענות:  "אני יודע למה אבל לא יכול להגיד, תשאלו את החוקר". עו"ד מאמון חישאם אמר שהוגשה עתירה לבג"ץ בעניין היחס המשפיל הזה לעצורים המחכים לדיון בהארכת מעצרם. הוא לא ידע לומר פרטים על העתירה [מי העותרים, מתי תהיה, וכו'].


כשהגיע השופט הוכנס העו"ד [מאמון חישאם] והתנהל דיון בלי נוכחותו של העצור, שהושאר לעמוד בפינתו כקודם. הוא היה "מנוע" מלהיפגש עם עורך הדין. החוקר, אבי, סירב [כדרכו] לתת לנו להיכנס לדיון, וטען שעל פי הנהלים אסור לנו להיות נוכחים. אילנה ניסתה אחר כך לברר אצלו מה בדיוק הם הנהלים והיכן אפשר לקרוא אותם - הוא התפרץ עליה בכעס, טען שהוא לא רוצה ולא חייב לדבר אתה ושהיא מפריעה לו בעבודתו, שאין לו זמן לדבר - ובכל זאת דיבר ודיבר... [הצעה: לפנות בפנייה כתובה רשמית אל בית המשפט הצבאי ולברר מה הם הנהלים - מתוך הנחה שהנהלים אינם יכולים להיות סוד צבאי...]

בסך הכל התנהלו דיונים בשמונה תיקים,  מתוכם שניים של "מנועים". הדיונים היו קצרים מאוד - הודיעו לעציר שמבקשים להאריך את מעצרו ב 18 ימים, ושהושגה הסכמה שיאריכו את המעצר ב 11 ימים, שאלו אותו אם הוא מסכים לזה, הוא ענה שהוא מסכים, כמובן - והמעצר הוארך. בשניים מן המקרים נאמר שההסכמה הושגה בשיחה טלפונית עם העורך דין. הנוסח היה זהה בכל הדיונים, כך שעם כניסת העציר יכול היה החוקר לומר לשופט: "אותו הדבר", והקלדנית היתה יכולה ללחוץ על הקלידים המתאימים לצורך העתקה.

השופט אפילו לא עלעל בתיקים, ולמן העצור השלישי, בערך, גם פטר את העצורים בהינף יד מחובת הקימה לפניו, כמכיר בזה שאין כאן מקום לשום גינונים, בשגרה הידועה מראש הזאת - ואולי סתם מתוך אדישות גמורה.

שלושה מהעצורים התלוננו על מצב בריאות רעוע [אסתמא, רגל שנותחה], ו/או על תנאי מעצר גרועים: אוכל לא מספיק, קור וצפיפות  בתאים - השופט משך בכתפיו בחיוך קל ואמר בנחת שהדברים האלה לא תלויים בו וכל מה שהוא יכול זה להמליץ. גם על המשפט הזה הוא חזר בכל פעם באותן המילים בדיוק. הוא גם מלמל משהו לקלדנית, שהעצור ייבדק על ידי רופא - משהו כזה. פעם אחת הוא גם המליץ להחליף תא ו/או לחמם את התא!


חלק מהעצורים יוצגו על ידי עו"ד מאמון חישאם וחלק על ידי עו"ד בלאל מחפוז - ושניים, כאמור, ע"י עורכי דין שהגיעו להסכמה טלפונית.