בית איבא, יום א' 24.10.10, אחה"צ

צופות: 
אליקס ו., סוזן ל. (מדווחת), צ'רלס ק. (מתרגם)
24/10/2010
|
אחה"צ

סיכום

לנו, המעידות על הפרות זכויות אדם באזור התיכוני של הגדה המערבית, ידוע כי התנועה הפלסטינית לתוך הערים הראשיות קלקיליה, תולכרם ושכם הוקלה באופן ניכר.  יש מחסומים קבועים מעטים כיום, אך התבססותם של מנגנוני השליטה הסמויים יותר על תנועת הפלסטינים הולכת ומתחזקת.  המנהל האזרחי מנהל כל הפעולות הלא-צבאיות של הכיבוש.  המנהל האזרחי שולט היום על חיי הפלסטינים באזור C, שם הכובש שומר לעצמו שליטה צבאית ואזרחית מלאה. למנהל האזרחי אחראיות עיקרית ליישום מדיניות הריסת הבתים מטעמים מנהליים, ז.א., העדר רשיון בנייה.  והמנהל האזרחי הוא זה אשר מעניק לבעל אדמות פלסטיני אישור למסוק את הזיתים שלו בימים מסויימים בעונת המסיק.  כעת, נא המשיכו לקרוא.

דיר שאראף

בבעלות משפחת מוסא שני חלקי קרקע רחבים באזור, בעיקר כרמי זיתים.  הכובש כבר כרת לפני שנים עצי זית רבים כדי לסלול "כביש בטחון" מסביב להתנחלות שבי שומרון, לבקשת המתנחלים.  כעת, כאשר המשפחה מבקשת למסוק את הזיתים שלה, דרושה לה "אישור" כדי להגיע לאדמותיה.  מצב דומה לזה השורר בשערים החקלאים.  מה גם, להפתעתנו – כי בעבר עזרנו למשפחה למסוק זיתים מעבר לכביש המוביל לשכם – למדנו כי כיום הצבא הציב שער המאפשר גישה לכרמי הזיתים רק בשעות מסוימות, וכמובן רק אם יש למשפחת מוסא אישור מטעם המנהל האזרחי.  למדנו כי השער נפתח בין השעות 7:30-8:00 בבוקר, ואז ננעל, באדיבות הכובש, ונפתח שוב בשעה 15:00, שוב באדיבות הכובש.  במילים אחרות, המשפחה, בניו, חבריו וישראלים, בתנאי שיש להם אישור מידי השלטונות, נעולים בפנים, כלואים בין עצי הזית בפקודת הכובש. אין הרבה להוסיף לסיפור הזה מלבד לציין כי אנו עדות כאן לסוג כיבוש נוסף – הכיבוש "שאינו נראה."  זאת ועוד:  ישראלים אשר אינם מתנחלים לא יורשו לעולם להגיע לשם, בעוד המתנחלים פוקחים עין על קרקע שעדיין אינה שייכת להם במלאוה.

תוספת

25.10.10, 07:30 – טלפנו למשפחת מוסא מדיר שאראף, שהיה לה אישור למסוק זיתים היום ובשלושת הימים הבאים מכרמיה למרגלות התנחלות שבי שומרון:  לאף אחד, גם לא לבעלי אישורים, מותר להגיע לכרמי הזיתים היום.  אין סיבה.  איך יודעים?  המנהל האזרחי התקשר אמש בשעה מאוחרת לראש המעוצה של דיר שאראף. ומה לגבי מחר?  אינשאללה – אלוהים גדול.

קלקיליה

שלא כמו בשבוע שעבר, אז המחסום הלא-מאוייש היה שוב מאוייש, התנועה היום זורמת חופשית בשני הכיוונים, אל העיר וממנה.  אנו מופתעות לגלות ליד הזרוע החוסם את הכביש בדרך להתנחלות צופים שהאוסף המעורב של חיילים, משמר הגבול ומשטרה מסתכל על רכבנו, לא מנסה לעצור אותנו, לא מתשאל אותנו, וכך אנו ממשיכות בדרכנו לאייל, העדיפה עלינו מלראות עוד בנייה חדשה בהתנחלות צופים.

אייל

הנה הוכחה, לא לכיבוש הבלתי-נראה אלא שהכיבוש הוא קבוע.  אזור ישיבה חדש לגמרי, שיפור משמעותי לעומת המכולה הישנה של "צים" בחבלה, ובנייה מעץ, שעדיין לא הושלמה, אשר מיועדת, אולי, לקיוסק שיספק לפועלים פלסטינים מזון יקר לאין ערוך מאשר זמין להם בפלסטין.  פועלים רבים עושים את דרכם מטנדרים, מכוניות ומיניבוסים, דרך הקרוסלה אל הבמנה בדרכם הביתה.  אין עיקובים בשעה זו.