ג'וברה (כפריאת), חבלה, עזון, יום ה' 28.10.10, אחה"צ
ג'וברה 14:25
הגענו לשער הסגור, ניגש אלינו חייל וללא שאלות פתח את השער. איתנו נכנסה הבת של אבו-חטאם אשר באה לבקר את אביה וחיכתה לפתיחת השער.
חצינו את הכפר חירבת ג'וברה והגענו לשער 753 - שער הילדים. שם עמדו שתי חיילות שלא ידעו בדיוק מי אנחנו. ניסינו להסביר. שאלו אם אחת מאתנו היא תמי כ., תמי אמרה כן, ואז נתנו לנו לעבור. בסיור הקודם שלנו לא נתנו לנו לעבור, לכן תמי ביררה אצל המת"ק והפעם נתנו לנו לעבור. יש לבדוק אם זה היה אישור חד פעמי או שניתן יהיה לאפשר את המעבר באופן קבוע.
נסענו דרך א-ראס, כפר סור ובית ליד והגענו לכביש 55. משם פנינו לכיוון שכם במטרה להגיע לסרה.
כפר סרה 15:05
לדברי תמי, זהו כפר אשר זמן רב לא הייתה אליו גישה, על כן היה מעניין לבקר בו. משעצרנו ליד המכולת, הוציאו לנו כסאות וישבנו על הכביש בפתח המכולת. הילדים הביטו בנו בסקרנות גדולה כמו לא ראו יהודים מעולם, ואולי בעצם ראו רק חיילים. מכל מקום, מן השיחה איתם למדנו כי הצבא נהג לפקוד אותם ולהציק להם, אך מזה שנתיים יש להם שקט והצבא לא מטריד אותם עוד.
לשאלתנו אם יש להם מספיק מים
, הופתענו לגלות כי הם מחוברים לחברת מקורות, וכי הם יכולים לצרוך את הכמות הנדרשת להם ללא הגבלה, ומשלמים כ-5 שקלים לקוב מים.
אחד הבחורים אשר דיבר איתנו היה מוסטפא, עם שיער שטני ועיניים בהירות, בעל בית בד גדול בכפר. הזמין אותנו לראות. הוא היה כמה שנים בארה"ב, מכאן האנגלית האמריקאית השוטפת. חזר לכפר, ייבא מאיטליה מכונה משוכללת לסחיטת זיתים, ותמורת אחוז מסויים מן היבול, הוא מפיק לכולם את השמן. בבעלותו גם מטע זיתים. את השמן שלו הוא משווק לקאטר. לדבריו, מדינות המפרץ מחשיבות את שמן הזית הפלסטיני כשמן הטוב ביותר
בדרך לחבלה עברנו דרך ג'ית. הכניסה לעזון פתוחה, בשער 109 עברנו בקלות
חבלה 16:50
הגענו לחבלה לקראת הפתיחה. הסיפור הרגיל. כ-40 איש חיכו לעבור בשער. אחד מהם אוסף את כל תעודות הזהות ומחלקם לקבוצות של חמישה. היו מריבות של מי יעבור קודם. עזבנו כשכמעט כולם עברו