מגרש הרוסים, ירושלים - הארכת מעצר, התעללות

צופות: 
רוני המרמן, טובה שיינטוך (מדווחת)
28/01/2008
|

מגרש הרוסים

 

שופט : עזריאל לוי

חוקר:  נסים ארגמן


הגענו לאולם הדיונים בשעה 11 בלי עיכובים בכניסה. השופט עזריאל לוי כבר היה באולם, מנסה לברר בטלפון איפה הקלדנית והמתרגם.

הם הגיעו ב11.20, אחרי שכבר התחילו הדיונים ואחרי שהשופט החליט לכתוב פרוטוקול במו ידיו.

היו 10 דיונים. 4 הראשונים מנועי עורך דין.

כשבאו הקלדנית והמתרגם הייתה הפסקה קצרה לסידורים של הקלדנית. כאשר השופט התחיל לבקש ממנה שתתחיל את עבודתה, נודע לו שזו לה הפעם הראשונה. הוא התייחס בהבנה רבה, והכתיב לה כל מילה מלווה בהסברים טכניים על השימוש במחשב. הכיסא של הקלדנית היה נמוך ולא נוח, דבר שגרם לשינויים חוזרים ונשנים באופן ישיבתה.

השופט ביקש סליחה מהסנגור על בזבוז הזמן, וכן ביקש ממנו לדבר לאט, בקצב של הכתבה,  כדי לעודד את החיילת בעבודתה, שמשתפרת "משורה לשורה".


נוכחנו בדיונים בארבעה תיקים, כאמור כולם מנועי עורך דין.

היו שני סנגורים : מאמון חשים ושאדי פיראס.


באולם הארכות המעצר הצבאיות 3 דלתות: דלת כניסה לאולם, שדרכה נכנסים העצורים וגם אנחנו; דלת שנייה לחצר(תמיד נעולה); ודלת שלישית לחדר פנימי, שנכנסים אליו ויוצאים ממנו דרך אולם הדיונים. ברגע מסוים של הדיון בתיק השני הדלת נפתחה, ואישה, לועסת מסטיק ברעש, יצאה מהחדר וחצתה את אולם הדיונים בדרכה החוצה.

השופט ראה בכך פגיעה בניהול התקין של המשפט. הוא פנה אליה בתוקף ודרש שלא תעבור עוד דרך האולם הזה; אחרת הוא יצטרך לבטל את הדיונים ויעבירו את התיקים לעופר...הגברת הסתכלה עליו, לא אמרה מילה, ויצאה.

אחרי כמה דקות יקרות של משפט היא נכנסה לחזרה דרך האולם. השופט לוי עצר את הדיונים, החוקר ניסים ניגש לדלת של החדר, שמשמש מרפאת שיניים, ואמר ליושב בפנים ולגברת הלועסת מסטיק שהשופט כועס מאוד ושלא ייצאו מהחדר בזמן הדיונים. מהאולם שמענו את האדון היושב בחדר אומר: "מה זה? אצא מתי שאני צריך".

מובן שהשופט שוב התרגז מאוד וביקש לדבר עם מפקד הכלא, שלא היה בבניין. קצין בדרגה גבוהה שמע את התלונה ופנה ליושבים בחדר: יוצאים עכשיו או סוגרים את הדלת עד סוף היום!

הקצין אמר לשופט שעכשיו הכול בסדר. ויצא.

המשפט השני נמשך.


4 הדיונים היו כמעט זהים מבחינת השאלות של הסנגורים והתשובות של החוקר.

מאחר שהחוקר לפעמים לא ידע לענות על שאלות הסנגור, השופט קרא בתיק וענה במקומו.

באף אחד מהדיונים לא נכחו העצורים.

בצחוק מסוים הציע השופט להעתיק מהפרוטוקול אחד לשני "כי הם זהים חוץ מהשמות". (וגם חוץ מהגילים, מקומות המוצא, התעסוקה, המצב המשפחתי, הרגשות... חוץ מכל אלה השאלות והתשובות היו זהות, רק העצורים היו בני אדם אחרים...)

ארבעתם הואשמו בפעילות נגד הביטחון באזור.

ארבעתם נעצרו במשך חודש ינואר.

לאחד מהם שברו השוטרים את האף בזמן המעצר, כי הוא התנגד למעצר, ותפרו אותו. הסנגור מבקש מהשופט מעקב אחר מצבו  הבריאותי, והשופט מבטיח שכך ייעשה.

החוקר מבקש להאריך את ימי מניעת עורך הדין וכמובן להוסיף ימי חקירה. הסנגורים מבקשים לדעת לשם מה הם זקוקים לזמן הנוסף, אף על פי שהם יודעים את התשובה. היא צריכה להופיע בפרוטוקול.

החוקר עונה שזה חסוי, והחומר החסוי אצל השופט. מופיעה שם תוכנית החקירה, ובכלל, השופטים בדיונים הקודמים קיצצו מימי החקירה שביקשו החוקרים, וזה יצא כך שלא מספיקים כלום....

החומר המודיעיני של חקירת השב"כ לא יגיע לעולם לידיהם של הסנגורים, כך שאי הוודאות לגבי מידע זה תלווה את העצור והסנגור לתמיד.


בתיק הראשון הסנגור לא קיבל פרוטוקול, כי המדפסת לא פעלה.

איש לא מתפלא, כי באולם הדיונים של הארכות מעצר יש לרוב בעיות טכניות וגם קבל מאריך שחסר.

השופט אינו מרוצה כלל וכלל. החוקר מצלצל למישהו, ומחליטים שישתמשו ב"דיסק און קי" של השופט וידפיסו במקום אחר.

הסנגור פיראס יוצא בלי פרוטוקול.


בתיק השלישי השופט מחליט לקחת יוזמה ולתקן את המדפסת של

בית המעצר. כולם נרתמים למשימה: החוקר, הסנגור(העצור לא היה בחדר) וטכנאי שבא לעזור.  מזיזים שולחנות, מחפשים מתחת לשולחן, מאחוריו ומלפניו. כשהפעילות הזאת בעיצומה, נפתחת דלת מרפאת השיניים, ושתי דמויות מתגנבות החוצה די בשקט ודיסקרטיות. המצב היה גרוטסקי.

בזירת התיקונים הפעילות שוקקת, וסוף סוף מגלים את התקלה: המדפסת לא הייתה מחוברת לחשמל. כעת המדפסת מחוברת ואפילו פועלת!


בתיק המנוע הרביעי השופט שואל את החוקר: "מה יש לכם, מגיע להם לראות עורך דין, זה חלק מהמשחק המשפטי הראוי".

חותם על הפרוטוקול.
אנחנו עזבנו בזמן שמנוע-עורך-הדין הרביעי נכנס לאולם.