בית אומר, בית לחם (300), נבי יונס, יום ב' 18.10.10, בוקר

צופות: 
חנה בר"ג, עדה ג. (מדווחת)
18/10/2010
|
בוקר

 

08.15 מחסום המנהרות

במחסום חיכה לנו במכונית ירושלמי המסיע במכוניתו ילד חולה סרטן בליווי שני מבוגרים לביה"ח אוגוסטה ויקטוריה לטיפול בהקרנה. האיש טלפן אלי קודם שיצאתי מהבית, אמר שהוא מעוכב כבר חצי שעה. המכונית עומדת בשמש לא נתנו להם לעמוד בצל אלא במרחק לא סביר מהמחסום, לא נתנו להם לעבור למרות שעבר שם עם חולים פעמים רבות.

 

בעזרתה של חנה וכמה טלפונים תקיפים מצדה לאנשים המתאימים אחרי כארבעים דקות נוספות הם המשיכו לביה"ח. התנהגות חיילי משמר הגבול הייתה מבישה ובלתי מובנת. החייל אמר שהחולה יעבור במחסום זה רק לאחר תאום מראש עם מת"קinfo-icon חברון. צריך לברר אם זו הוראה חדשה. המסיע בקש לדבר עם קצין, ענה לו חייל בשם דביר ש., שהוא מפקד המחסום, חברו רס"ר איתמר א.  הסביר לנו שמצב הילד איננו קריטי מפני שהוא לא בא באמבולנס. רק חולה באמבולנס הוא יעביר במחסום הזה. חייל אחר הציע שיעברו במחסום 300. כשהסברתי לו שישראלי במכוניתו לא יכול לעבור שם הוא לא האמין לי עד שחברו אשר זאת.

אלמלא עזרתה של חנה הם לא היו עוברים שם היום. האיש המסיע בקש ממני לברר מה ההוראה בדיוק כי ביום רביעי הוא מסיע שנית את הילד לביה"ח. אדם טוב לב האיש הזה. הוא האיש הפרטי שלי, שרגא, האחד והיחיד.

 08.40 בית אומר

09.15 נבי יונס

בשתי התחנות טפלנו באנשים שבאו לשאול בעצתנו.