דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר), צומת הכבשים

סנסנה - מיתר
בעשרים לשבע בבוקר  מעבירים את משפחות האסירים בשלושה אוטובוסים. הפועלים כבר עברו. הבחור הצעיר מחברון  שעובד מטעם הצלב האדום בתיאום המעבר - לבוש בחולצה לבנה ונראה כמו תייר, בחור חתיך – שואל אותי איך היה באוסטרליה ומדבר על הגירה. השוק בחוץ עובד כרגיל ומספר המכוניות במגרש החניה הרבה יותר גדול מהפעם האחרונה  שהייתי שם.
אני תוהה בליבי אם יש הטבה במצב הכלכלי בפלסטין, ומקווה בשבילם שכן. הגדרות ששומרות על התור בתוך חצר ההמתנה הן בגובה המותניים של האנשים ואם צריך אפשר לברוח מהתור (כשיש בחילה או כשמרגישים לא טוב). הרבה יותר אנושי מאשר בתרקומיא, שם הגדרות כמו מכלאות ענק. משאיות החול עובדות כמקודם, מגרש החניה יותר גדול וכך גם הסככות לבודקים. ממש "טרמינל". האבק שרובץ על המזרח התיכון וארכיטקטורת הכיבוש מעיבים על המחשבה שפעם אולי.....
 
כביש 60
ממש בולט לעין שהכביש כבר לא כביש אפרטהייד והרבה מאוד מכוניות פלסטיניות - שחלקן נראות חדשות - נוסעות על הכביש. בכניסה לדהריה מוצב מחסום ארעי: ג'יפ צבאי עם ארבעה חיילים, שניים מעכבים את המכוניות, כולל בדיקת תעודות הזהות. לחלק מהמכוניות נותנים לעבור. כולם אנשי הנדסה קרבית והקצין בדרגת סגן – המפקד.
מה שהכי בולט  בשטח וחדש עבורי  - זה הפילבוקס שבנו על הגבעה בין דיר ראזח לעבדה - עם בלון איסוף המידע לידו – על הגבעה הכי גבוהה בשטח. חזונו של אריק שרון מתגשם "האח הגדול" פוקח עין יומם ולילה. כל ההתנחלויות על הגבעות, הישובים הפלסטיניים במורד. בפניה למה שהיה פעם בסיס הנדסה קרבית אדוריים (והפלסטינים קראו למקום "המג'נונה") יש שלט גדול על הכביש – לנגוהות. לא נסענו על הכביש הזה כי יש אזהרה בנוסח המקובל – הכניסה לשטחי A אסורה – אבל למתנחלים הכניסה לא אסורה כנראה. הכביש הזה לא מסומן באטלס המפות, אבל עקרונית זה כביש רוחב שמחבר בין כביש 60 לכביש 638.
בדורה ואל פאוואר המעבר פתוח ואין מחסום פתע. בצומת הכבשים מתנהל השוק של הכבשים ופתאום מבינים מאין השם. גם שם השער פתוח והמכוניות נוסעות ללא הפרעה.

הכניסה לקריית ארבע 
לפני שבעה חודשים לא הייתה עמדה של חייל בכניסה, עכשיו יש. השומר בבודקה ומוחמד מכירים אחד את השני והוא נותן לנו לעבור ללא בעיות. בכביש הכניסה נעשות עבודות הרחבה ובמקום שער זז יש שער מתרומם.
המאחז שנמצא מימין לכביש נראה מתפתח. הקראוונים החליפו צבע ועכשיו הם מבני עץ כתומים משהו. נראים יותר למרחוק. אחד נראה הרוס אבל יתר הקרוואנים – ספרתי חמישה - עומדים במקומם.

חברון 
בכניסה לבית המריבה עומד ג'יפ  אחד, לא נראים מעוכבים. בכניסה לשכונת גבל מוהאר עומד עוד ג'יפ, חיילי גדוד לביא הם השולטים עכשיו. 
עיקול  160 – השער סגור כרגיל והילדים הולכים לבית הספר מכל צדדיו.
מחסום בית מרקחת ריק מעוברים ושבים ואחרי המחסום, על הכביש לכיוון רחוב השוהדא, יש עוד עמדה: פילבוקס שהיה נטוש לפני שבעה חודשים, עכשיו מאויש בחיל בודד. ליד בית הדסה ישה עוד עמדה של חיל בודד.
מחסום תרפ"ט: אומרים לנו שלום כמה פלסטינים, מוחמד מקבל מתנה – מחרוזת תפילות - וג'יפ צבאי עומד במחסום.  במחסום תל רומיידה למעלה החיילים יושבים על שפת המדרכה וליד ההתנחלות בתל רומיידה עוד חייל בודד בעמדה. ליד הפילבוקס שמעל בית הקברות האשכנזי עומד עוד ג'יפ צבאי, המרפאה של הילדים והגניקולוג פתוחה ואנחנו משאירים שם את האוטו והולכים לבקר את מיכאל, בנה של ציפי. בדרכנו חזרה עוברים את מערת המכפלה – וגם שם אין מעוכבים.
הייאוש הגדול רובץ כמו עננה שחורה על המקום הזה.
 
כביש 60
בשויוח' - חברון האבנים שחוסמות את הכניסה מסודרות  להפליא.
בדרכנו חזרה, מתחת לבית חגי, אני מבחינה בקובית בטון בצבע כחול ליד המחסום שם, ועליה כתוב בשחור: "כלום לא קורה פה, כלום לא קורה..."  
ועוד בדרכנו חזרה מתחת לעתניאל- אוטובוס של מועצה איזורית הר חברון נתקע שם ושלושה חיילים שומרים עליו במרחק של חמישים מטר ממנו.
משפחה פלסיטנית מוסקת את עצי הזית. נחרדנו לרגע כי חשבנו ששוב המתנחלים גובים "תג מחיר", אבל השלווה המזויפת הזאת לא הופרה.

בסנסנה -  בדרך חזרה פתחו לנו במחסום את הדלת האחורית כדי לבדוק שלא הברחנו פלסטינים. את תעודות הזהות בדקו כרגיל.