משמרת שחר ארתאח, יום ראשון 31.10.10

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נעמי ל., רינה צ. (כותבת)
31/10/2010
|
בוקר

הגענו ב 04:30. מצאנו כבר עשרות פועלים שיצאו מהבדיקות. הם אמרו שקשה, ושהבדיקות אורכות הרבה זמן. הם מראים לנו איש זקן עם מקל שנפל היום בתוך המתקן.

אנחנו מתמקמות בצד האחורי, שבו מחכים לכניסה למתקן. מרחוק אפשר לשמוע רחש וקריאות של המוני אנשים שעומדים צפופים בין הגדרות.המון אנשים, בעיקר גברים ומעט מאוד נשים, עומדים דחוקים לפני הקרוסלות מחכים לרגע שבו יפתחו הקרוסלות ,ואז הם יתפרצו בריצה לקראת המגנומטר שבכניסה לבניין.מידי 2-5 דקות נפתחות 2 קרוסלותinfo-icon, למרות שיש 3, ואז זורמים עשרות אנשים,כמה שמספיקים להידחק, כי מיד תסגר הקרוסלה, ואם מישהו נכלא בתוכה הוא אפילו לא מתלונן אנחנו סופרות כמה נכנסים בכל פעם וזה נע בין 20 ל- 130. הכל תלוי במהירות התנועה של האצבע של מי ששולט על השלט של הקרוסלה, ובמהירות ההידחקות של המוני האנשים שמחכים כשעה ויותר בין הגדרות. והכל מתרחש בשקט כבד, ללא תלונה , כאילו זהו סדר העולם. ויש לזכור שאלה המאושרים, שאחרי הרבה התרוצצויות ובקשות, במערכת הביורוקרטית האכזרית של הכיבוש, זכו לקבל אישור עבודה בישראל, וגם אז רובם ישתכרו הרבה פחות משכר מינימום, וכך ינוצלו פעם נוספת ע"י המעסיק הישראלי, עוד אחד שמרויח מהכיבוש.

מידי פעם יש מישהו שמוחזר , לאחר שעמד כשעתיים בתור, שהתחיל בשעה 02:00. משהו לא בסדר בהליך הביורוקרטי. או  שהמכשיר לא קורא את סימני כף ידו, שנשחקה בעבודת כפיים, או ששכח איזו תעודה בבית, או שהכרטיס המגנטי נשבר.לפי הדוח של האקומנים היו 16 אנשים שהוחזרו הבוקר, רובם בגלל אי התאמה של טביעות כף היד.

פגשנו שם , בצד הפלסטיני של הגדר, שני מתנדבים של הכנסיה האקומנית שנמצאים בארץ לתקופה של 3 חודשים, ועומדים יומיום בארתאח ומדווחים על מה שקורה שם. הם אומרים שהיום, בנוסף לזה שזה יום ראשון, יש יותר אנשים מיום ראשון שעבר. אולי הסיבה היא שהמסיק הולך ונגמר והפלסטינים חוזרים לעבודה רגילה. הם סופרים כמה אנשים עוברים. עד שהגענו עברו 800 איש. היום פתחו את המתקן לפני השעה 04:00

הם מספרים שעושים להם בעיות בכניסה לישראל. כפי שקראנו בעיתון זהו נוהג,ככל הנראה, לנסות למנוע מפעילים בארגוני זכויות אדם להיכנס לארצנו (הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון). הם שלחו לנו את הדוח שלהם על מספר העוברים. המספרים שלהם לא מסתדרים עם המידע בדוחות שלנו.

מספר הנשים הוא כ-10% מהגברים. כידוע יש בחברה הערבית רתיעה ממגע בין גברים ונשים. יש אפשרות לפתוח מסלול נפרד לנשים, אך זה לא נעשה. הנשים שמגיעות מוקדם, לפני פתיחת המתקן, עוברות ראשונות, אבל אלה שמגיעות מאוחר יותר נאלצות להידחק בין הגברים , וזה דבר מאוד לא נעים ,בלשון המעטה, לכל אישה. אבל מה לא עושים בשביל פרנסה.

יש גם כמה צעירים שמנסים להתפלח מהצד ולעקוף את התור הארוך על ידי טיפוס על הגדרות שמצידי התור. לפני שהוקמו הגדרות הללו לסידור התור זו היתה תופעה נפוצה שהצעירים היו מטפסים על ראשי האנשים כדי להתקדם בתור.

05:30 - אנחנו עוברות לצד השני של המתקן, אל היוצאים מהבדיקות. אנחנו סופרות את היוצאים במשך 5 דקות – פעם אחת -77 איש, פעם שניה- 112. זה הרבה פחות ממספר הנכנסים למתקן מהצד השני. כלמר, הם מתעכבים זמן רב בפנים.

מספרים שביום ששי היו בעיות קשות, כי פותחים את המתקן בשעה מאוחרת, אחרי 05:00 ,הפעילו רק קרוסלה אחת, הדוחק היה נורא. אחד הפועלים סיפר שחיכה משעה 03:00 ועד 06:30 לא עבר את הבדיקה וחזר לביתו כי הפסיד את ההסעה של הקבלן. יש לזכור שיש אנשים שצריכים להגיע מכאן לתל אביב, ראשון ואפילו ליבנה ולהתחיל יום עבודה.

קראנו בדוח קודם שהטענה של מנהל המתקן שביום ששי יש מעט פועלים, ולכן פותחים מאוחר, אבל עובדה שזה לא עונה על הצרכים, ומי שמשלם על החיסכון בכסף של הסברה שמפעילה את המתקו אלה העלובים והנדכאים שאין להם קול ואפשרות להילחם על תנאים מינימלים.

הפועלים טוענים שהימים הקשים הם ששי וראשון.

אדם אחד פונה אלינו. הוא עבר תאונת עבודה. יש לו גבס ביד. יש לו הזמנה לבית חולים בישראל. עיכבו אותו יותר מאשר את האחרים.משעה 04:30 והוא יצא רק עכשיו, בשעה 06:00.

פועל אחר מגיע מאזור ג'נין. הגיע בשעה 03:00  ועכשיו 06:00. הוא צריך להגיע לעבודה בגדרה. עד שיעבור את כל הפקקים - מתי יתחיל יום עבודה?

מישהו אחר מספר שביקר במצריים ומאז הוא מנוע שב"כinfo-icon, כלומר השב"כ רואה אותו מסוכן מכדי לעבוד בישראל. הוא הפסיד את מקור פרנסתו. הפנינו אותו לסילביה, שאולי תוכל לעזור לו.

ב 06:30 הסתיים התור בצד האחורי של המתקן.

אנחנו עוזבות.