בית לחם (300), יום ו' 5.11.10, בוקר

  10:50 - 9:10

2 עמדות פתוחות (2 חיילים באותה עמדה). מדי פעם מתארך התור אך ההמתנה קצרה. היום החיילים אדיבים.

2 ילדים קטנים מסורבים כי אביהם הציג אישור עבודה ו"הרי אתה לא הולך לעבוד עם הילדים!". במקרה השלישי האיש טוען שהוא אמנם סוחר ועובר כל הזמן אבל היום הוא בא להתפלל. הוא דובר עברית טובה ואסרטיבי, דורש לראות את הקצין וזה מחליט לאפשר לו לעבור.

מדי פעם שומעים רעש מהצד השני מבלי שניתן יהיה לראות מה קורה שם. שני אנשים מדווחים שהם חיכו בצד השני כמעט שעתיים ושיש הרבה מאוד אנשים בחוץ.

מתקשרת אחת המתנדבות הבינלאומיות הנמצאת שם ומדווחת שאכן יש עומס רב, שלא פתחו כלל את המעבר ההומניטארי, שכולם נדחסים במעבר המרכזי, שכמה בודדים נדחו כי חסר להם האישור המתאים.

היא מתקשרת שוב כדי לספר על התלבטותו של גבר פלסטיני שמלווה באישה מירדן שבאה לביקור אך אין לה ויזה. לו יש אישור אך לאישה לא והוא מהסס אם יש טעם לעמוד בתור כדי להיווכח שלא יתנו לה לעבור. אני לא רוצה להמליץ לכאן או לכאן אך אני זוכרת מקרים דומים שבהם לא התאפשר המעבר בגלל העדר ויזה.