אבו דיס, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ו' 3.9.10, בוקר

צופות: 
אורה א', נתניה ג', מיכאלה ר' (מדווחת), הילה ש' (אורחת)
03/09/2010
|
בוקר

 יום שישי האחרון של רמדאן

מעבר הזיתים 

 יחסית לשבועות הקודמים, מספר המגיעים למחסום היה גדול. אחוז המסורבים עלה גם הוא.השרוולים הצרים שהוסדרו לפני נקודת הבידוק הראשונה בנויים ממחסומי מתכת משטרתיים, שמוצבים לאורך כך שהרגליות שלהם פונות אל המעבר. יותר אנשים נתקלים ומועדים. אנשי הביטחון רואים, יודעים – אך אינם עושים דבר לתקן את המפגע. 


אדם מגיע מיריחו. הוא מסורב מעבר, על-אף שגילו "תקין". בניסיון לברר את סיבת האיסור נאמר לנו שהוא מנוע. לא היה לו מושג במה מדובר, ואיש לא טרח להסביר לו. הוא חזר ליריחו כלעומת שבא, מאוכזב וכועס. הוא בא מפני ששמע ברדיו על ה"רשות להתפלל", אחרת לא היה מנסה להגיע, והנה הפסיד כבר שתי תפילות שהיה יכול להתפלל במסגד ביריחו.
 

מספר אנשים הגיעו אל איזור הבידוק דרך הגבעות, ריחמנא ליצלן. על חטא זה ענש אותם ג', שוטר מג"ב,  בהחרמת מסמכיהם. לא רק שלא יוכלו להגיע ליעדם, הם גם עומדים כילדים נזופים לאורך מעקה המתכת ומחכים עד שיתרצה הכובש להשיב להם את תעודותיהם. לאחר התערבותנו פנתה ש', קצינת המת"ק אל ג' וביקשה להחזיר את המסמכים. הוא טוען שעליו לבדוק את התעודות, אך אין לו מסוף כרגע. אין ולא יהיה, כי הוא נשאר במקום עד שהוא החליט שמספיק. תעודה אחר תעודה מוחזרת לבעליה, ואיש לא נמלט מנאום התוכחה שלו. 

מרשמיה של הילה האורחת:

במחסום אנשים נצמדים לבני משפחותיהם, אוחזים בהם חזק. מסתבר שתחושת הפחד בעת המעבר במחסום אינה מנת חלקי בלבד, ואינה עוברת עם הניסיון הרב שיש לפלסטינים במעבר במחסומים כחלק משגרת יומם. לנקודת הבידוק השנייה מגיעים זוג עם שתי ילדות קטנות, ילדה עם כל הורה. האימא ניגשת לפתח המיועד לנשים והאבא ניגש לפתח המיועד לגברים. הילדה נצמדת לרגל של אביה ומחזיקה חזק את ידו. כאשר הוא מורה לה לגשת לאמה, היא רצה אליה, עוקפת את האישה שעומדת מאחוריה, ממהרת לאחוז בידה ואחר כך מסתכלת על האישה שעקפה בהתנצלות. זוג נוסף מגיע. האישה נצמדת לבעלה והם ניגשים יחד לפתח המיועד לגברים, עד שהם רואים שיש פתח אחר המיועד לנשים. היא הולכת לשם אבל חוששת ללכת לבדה וגם הוא משגיח עליה כל העת.