בית לחם, יום א' 5.9.10, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חנה א., סילביה פ. (מדווחת)
05/09/2010
|
בוקר

   06:45 – מחסום בית לחם (300): אנשים שעומדים בחוץ מספרים שהמעבר הבוקר היה מאד איטי. במחסום עצמו פתוחים 4 אשנבים ואין תורים ארוכים, אולם עדיין יש לחץ בצד השני.  

מעט זמן לאחר שהגענו הגיע לאשנב אדם עם קביים יחד עם בנו בן ה- 12. האיש, שהיה בדרך לבית החולים, היה מצויד בהיתר. הילד הופיע בתעודת הזהות של האב וגם הביא עותק מקורי של תעודת הלידה. אבל לא נתנו לו לעבור. חנה א. ניסתה לדבר אל ליבם של החיילים שיתנו לילד לעבור. ללא הצלחה. התקשרנו למוקד ההומניטרי ושם בשרו לנו שאין ברירה, גם הילד צריך היתר. מחוסר ברירה עבר האב לבדו, מתנהל בכבדות על קביים, שקית הפלסטיק עם המסמכים תלויה על האצבע הקטנה שלו...

בערך באותו הזמן הגיע אדם בן 75 שרצה לעבור לתפילה וגם נאמר לו שהוא צריך היתר. גם במוקד ההומניטרי אמרו שצריך היתר. "רק ביום ו' אפשר לעבור בלי היתר".

בעוד אנחנו מטפלות בעניין זה הגיח מאבטח ממעמקי המבנה וביקש שנעמוד ליד הקיר. אנו סירבנו שכן היינו עם כל מסמכי האנשים פרוסים על משטח שיש בקרבת האשנבים. עם זאת, עמדנו בצד ולא הפרענו למעבר האנשים.

ראשית המאבטח צעק על חנה א. ואמר לה להסתלק מהדרך. הוא אמר שאם היא לא רוצה שהוא יזיז אותה בכוח, מוטב שהיא תזוז. בסופו של דבר הוא דחף אותה בכוון שבו הוא רצה שהיא תזוז. לאחר מכן בא המאבטח אלי, תפס אותי בזרוע וביקשתי לא לגעת בי. אז הוא התחיל לדחוף אותי לכוון הקיר. אני ניסיתי להתנער ממנו ללא הצלחה.

מיד התקשרתי למוקד ההומניטרי והגשתי תלונה על אותו המאבטח.

כמה דקות אחרי זה הגיח שוטר מהמבנה ועכב אותנו. הודעתי על כך למוקד ההומניטרי וגם לחנה ב. כדי שתתקשר למוקדים שונים. הייתה אתנו גם מתנדבת של  EAPPI והיא סיפרה לנו מאוחר יותר שגם התקשרה לחנה ב'.  

השוטר הכניס אותנו למבנה (ל"טירה"). שם דלתות רבות, כולן סגורות. ישבנו במאין פינת ישיבה ומולנו ישב מאבטח (אחר), שני חיילי משמר הגבול, יואבהחייל המפורסם ממחסום 300, חמוש מכף רגל ועד ראש, וחיילת במדים ירוקים. תמונה סוריאליסטית. הם היו כולם שם לכבודנושמא נברח או שמא נשרוף את המבנה... מי יודע... או שמא לא עשו מספיק שעורי בית וחשבו שזה יפחיד אותנובעיקר יואב. נו טוב...

בינתיים חנה ב. פנתה לכל המי ומי ורעיה גם ניסתה לפנות לתקשורת. אבל העיכוב נמשך...

 שוחחנו קצת עם "מארחנו" על מהות הפעילות שלנו והתחושה היא שלא הבינו על מה אנחנו מדברות. להם הייתה בטח תחושה דומהשאנו לא מבינות על מה הם מדברים. שיח של חרשים...

 אחרי כשעה בא השוטר וביקש את תעודות הזהות שלנו. אחרי זמן נוסף הוא קרה לי. הראה לי מה הוא רשם: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. איזה שוטר?

אני סירבתי לחתום וביקשתי לרשום שהמאבטח דחף אותי כאשר אני הייתי עסוקה בבירור לגבי שני אנשים שלא הורשו לעבור. אחרי שגמרו איתי קראו לחנה א. וקרה אתה בערך אותו הדבר.

לאחר מכן, החזירו לנו את התעודות והזמינו אותנו למשרדו של מפקד המעבר: באדיבות רבה אמר שסיכם עם נציגות שלנו שנעמוד ליד הקיר. אנו אמרנו לו שאיננו מכירות שום סיכום כזה, ושבכל מקרה אנחנו ארגון מאד שטוח ושסיכום עם כל אחת מאיתנואם בכלל היה - נוגע רק לה. לא מחייב אותנו. אמר שאסור שנדבר עם החיילים, שזה מבלבל אותם.

הוא אמר שמוכן לשמוע הערות על התנהלות המחסום ("מעבר" לדבריו). אמרנו שהמחסום פועל לעיתים באיטיות מחפירה ושזו פגיעה קשה בזכויות אדם. הוא ענה לנו שתפקידו הוא לשמור על ביטחון של תושבי ירושלים; רווחת הפועלים העוברים במחסום אינה מעניינת אותו

קיבלנו את הטלפון שלו. מי שצריכה אותו כדי להתלונןתוכל לקבל אותו מאתנו.    

לאחר השיחה שיחררו אותנו וכאשר יצאנו הסתבר לנו שבאותו יוםליל אל קאדר, נותנים לעבור בשעה 10 ללא היתריםלאנשים בגיל המתאים. בדיוק הגיע מפקד המחסום ושאלתי אותו מדוע החייל לא אמר לאיש בן ה- 75 שהוא יוכל לעבור בשעה 10. תשובתו הייתה "זה לא תפקידו של החייל".

גם במוקד ההומניטרי לא ידעו להגיד שבשעה 10 יוכלו אנשים בגיל המתאים לעבור ללא היתרים.

לסיכום פרק זה יאמר כי זו הפעם הראשונה שאנו נעצרות לאחר שנים רבות במחסוםווטש וכ- 6 שנים במחסום בית לחם. זאת לא הפעם הראשונה, שישנם חילוקי דעות בינינו לבין המאבטחים. אבל תמיד העימותים הללו מסתיימים בשלום כאשר נותנים לנו לסיים את מה שאנו עושות. זו פעם ראשונה שנוגעים בנו ודוחפים אותנו. וגם מעכבים אותנו תוך הפניית האשמה לכאורה כלפינו במקום להפנותה למי שנהג באלימות. מוכר, לא? אני לא חושבת שאפשר לייחס זאת למאבטח החוליגן הספציפי אלא להתעמרות ההולכת ומתגברת של המשטרה בפעילי שלום וזכויות אדם. הגבולות נפרצים... 

 09:00 -  מת"ק בית לחם: לאחר כל העיכובים הגענו למת"ק בית לחם. חנה קבעה שם עם אדם והיינו לחוצות להגיע. בסופו של דבר חיכה האדם ב-  DCO בבית ג'אלה. הגיע למת"ק ב- 10:30, דקה לפני שעזבנו. במת"ק היו מספר אנשים שרצו להגיש בקשות להסרת המניעה הביטחונית. רשמנו את הטלפונים שלהם שמא יש בעיה כלשהי בהגשה. הם לא התקשרו.