חבלה, מעבר אייל, מעבר אליהו, ראס עטיה, יום ב' 6.9.10, אחה"צ
16:00 מעבר אייל
אנחנו עוברות את הקרוסלה ונעמדות מול הכניסה למבנה. שי, מנהל המשמרת מזנק לקראתנו ומבקש שנצא מהאזור הצבאי. ריבה מסבירה שמעולם לא נתבקשה לצאת. הוא קורא למנהל המעבר שמעון לוי שמוכן לדבר אתנו רק מעבר לקרוסלה. ריבה מסבירה שכחברות בארגון לזכויות אדם, חשוב לנו המימשק בין העוברים הפלסטינים לבין בעלי התפקידים הישראלים. אחרי שיצאנו, שמעון בטון רגוע יותר, מספר שכ-4000 איש עוברים כל בוקר את המחסום במהירות האפשרית, שהם עושים מאמצים לשפר את התנאים כל הזמן, שהוסיפו מתקנים כמו סככה, שרותים, מתקני מים
קרים ועוד. ריבה מתקשרת עם וואהל קצין המעברים במת"ק לברר מהי נקודת התצפית המותרת לנו. רק אחרי שאנו עוזבות את המקום הוא חוזר אליה. מציע שנפנה למינהלת המעברים.
16:20 צופין
פונות לכיוון צופין. בדרך לקלקיליה ולשער אליהו. בכניסה לקלקיליה אין הפרעות בכניסה והיציאה מהעיר.
16:30 מעבר אליהו
המעבר חופשי והתנועה זורמת
16.40 נכנסות לכביש לאלפי מנשה כדי לצפות בכביש וגדרות המערכת הכולאות את ראס עטיה וראס עטירה ושומרות מכל פגע את מתנחלי אלפי מנשה החוזרים בשעה זו בחזרה לבתיהם על הכביש לישוב. המעבר, כרגיל, סגור ומסוגר והתצפית עדיין מעוררת פלצות.
16:45 חבלה
השער סגור. פחות מעשרה ממתינים. אנחנו מבקרות במשתלה וחוזרות.
17:00
השער נפתח אך אין מעבר כי מחכים לממ"צדיקית. החייל בשער מספר לנו שיש תקלה ברכב שאמור להביא אותה. (אילו ידענו היינו נותנות לה טרמפ משער אליהו... ותורמות למאמץ המלחמתי) כ-10 פלסטינים מחכים בצל מאחורי הסככה הצהובה, שנבנתה לאחר מחשבה... כשפתחה פונה למערב כאשר השמש קופחת.
17:07
עדיין אין מעבר. פלסטיני אומר לנו שהאיחורים הם עניין שבשגרה. הוא שואל איך זה שאין עוד מכונית אחת בכל צה"ל כדי להסיע אותה.... ריבה מתקשרת למת"ק. הם יבדקו מול החטיבה. בינתיים נאספים כ-30 איש כולם מסתופפים אחרי הסככה בחיפוש אחרי צל, והסככה ריקה.
ראש מועצת ראס עטיה שממתין מספר לנו שיש למשפחתו אדמות אך לבן שלו לא נותנים אישור מעבר והוא לא יכול לעבד את השדות. לעומת זאת לבנו האחר, רופא במקצועו בבית לחם, כן נתנו אישור... הוא מספר שדיבר עם מיקי פ' וכן שעו"ד ניסה לטפל בעניין ולא הצליח. האם יש למישהי רעיון???
17:20
הסמל מקבל החלטה לבדוק ידנית את התעודות ולכתוב את מספריהן. הוא מבקש מאתנו דפים לצורך הרישום הידני!! אני בשמחה מנדבת לו דפים ומחמיאה לו על "הראש הגדול". כשיש רצון טוב ניתן להקל ואכן המעבר חזרה לכפר מתחיל אך מתנהל באיטיות. הפלסטינים בשקט ובסדר עוברים. בינתיים נותנים גם לשני בעלי רכב ולבעל עגלה רתומה לחמור רשות לצאת מחבלה כשהם מפקידים את התעודות בידי החייל. ריבה מתקשרת למת"ק ומדווחת על מה שקורה.
17:35
מגיע רכב צבאי ממנו מקפצת ממ"צדיקית. היא נאבקת עם מפתח עמדת הבידוק ונכנסת.
17:45
עדין עמדת הבידוק לא נפתחה והרישום נעשה ידנית. מרבית האנשים כבר עברו ואנחנו עוזבות את המקום, ממהרות למפגש אצל נינה.