מת"ק עציון, יום א' 12.9.10, אחה"צ
מת"ק
עציון
15:00: מגרש החניה מלא עד אפס מקום. באולם ההמתנה כמה עשרות אנשים. נשים, גברים וקצת טף. מקצתם מספרים שזו להם הפעם השלישית שהם מנסים את מזלם ביום המוקצה לתושבי בית ג'אללה. באשר לזמן ההמתנה, יש הטוענים שהם שם משמונה בבוקר, אחרים אומרים שרק מהצהרים. הקנוצנזוס הוא שמזה זמן רב לא נכנס איש, שהטיפול במשרד פנימה איטי בשל העובדה שרק חלון אחד מאויש. אנחנו מצידנו יכולות לאשר שגם במשך למעלה משעה מאז שהגענו, התור לא זז ולא הוכנס ולו אדם אחד. זאת למרות טלפונים חוזרים ונשנים אל ד' - שמסיבות אישיות היה בבית אבל ענה לכל הטלפונים באדיבות רבה ובנכונות לטפל מן הקצה שלו; אל נ' - שלא תמיד ענה לטלפונים ונדרש לא מעט שכנוע כדי להביאו לעשות משהו; אל המוקד ההומניטארי וגם הם ניסו לדחוק בנ'. לנ' גם דיווחנו על תקלה אפשרית באינטרקום, שכן כל ניסיונותינו לתקשר עם החיילת בחלון שמאחורי הקרוסלה עלו בתוהו... גם כאשר נ' פקד עליה לענות לנו, היא עשתה זאת בחוסר רצון בולט מהול בחוסר נימוס אלמנטארי.
הבקשה שלנו אל כל הגורמים כולם היתה אחת: אנא, דווחו לאנשים מה קורה ואל תתנו להם להמתין מבלי לדעת מתי ואם בכלל יגיע תורם. כל התנהגות אחרת היא זלזול בוטה ומופגן לא רק בזמנם היקר של הפונים אלא גם בכבודם. במענה לדרישות הבירוקרטיה של הכיבוש, המת"ק אמור לתת שירות וכמו כל שרות הוא אמור להיות מכבד ומכובד.
16:15: סוף סוף הועילו הנדנודים שלנו וכ-20 איש (בערך מחצית מסך כל הממתינים) עברו את המשוכה הראשונה של החיילת והקרוסלה. גם קצב הטיפול במשרד פנימה השתפר להפליא והנכנס הראשון יצא כעבור דקות ספורות בלבד ודיווח שכבר שני חלונות בפעולה. ובכל זאת, נותרו עוד למעלה משני עשורים של אנשים שבצדק שואלים אם כדאי עדיין להמתין. ד' מבטיח שכולם יטופלו עוד היום וכך אנחנו מוסרות לאלה שלא התייאשו ועדיין מקווים שלא בזבזו את כל היום לריק.
16:45: גם אנחנו כבר מבינות שיש בעיה עם ההבטחה שנתנו בשמו של ד', ונ' אכן מנסה להסביר לנו שאי אפשר להמשיך את שעת קבלת הקהל מעבר לשעה היעודה – 5. למה? כי החיילים צריכים להיות במקום אחר בחמש חצי (???), הם צריכים לאכול ארוחת ערב ב6 (!!!).
טלפון אחרון לד', והוא נותן מענה שמספק את הפלסטינים: תיערך רשימה של כל הנותרים, הם יטופלו מחר ולא יצטרכו לחזור רק בעוד שבוע. ביקשנו משתי נשים לדווח לנו היום אם זה קוים ונתבשרנו שאכן כן.