קלנדיה, יום א' 16.5.10, אחה"צ

 "חינוך פורץ חומות" - רצף שלטים לאורך הדרכים המובילות אל פלסטין מטעמה של עריית ירושלים (בתמונות ששלחה נורית).

לא שמענו תגובות או מחאות על תשתיות החינוך במז. ירושלים שהם ברמה של הנחותות במדינות העולם השלישי, ולא התרסה על כך שלא את חומות החינוך אלא את חומות ההפרדה יש לפרוץ.

במחסום קלנדיה:

האוויר רווי גרגירי אבק. כיפת שמים אפורה חוברת למציאות אפורה הבולעת את יומם האפור של הנאלצים להגיע אל המחסום.
תושב אחד הכפרים ליד שכם שבחברתו ישבנו בסככה שלפני המחסום, בה מצאנו מפלט מהאבק ומהחום, סיפר שאיבד תקווה לעתיד טוב מההווה הקשה, המתיש והשוחק. מזה שנים הוא מועסק באזור התעשייה עטרות. מאז שמחסומים מרשתים את הגדה המערבית לארכה ורחבה ומונעים תנועה חופשית, הוא שב למשפחתו בסופי השבוע בלבד.

מעבר המחסום לעברו האחר, היהודי, ארך 25 דקות.

במסלול שנועד לגברים בלבד קלח סילון דק של מי ביוב מהמחסום אל מחוצה לו וריחו נמהל באוויר הדחוס/המעיק.

בחדשים האחרונים, כשאנחנו מציגות את תעודות הזהות ליושב/ת באקווריום, הוא/היא  מקלידים את מספר הזיהוי אל המחשב בטרם יזכו אותנו בתנועת היד הנרמזת ללא קול אך אומרת: "עופי לי מהעיניים....".

האם אחרי מאה פעמים שפרטינו יוקלדו יעניקו לנו השלטונות תעודת הוקרה או רישום גנאי? אולי זה בכלל איום נסתר?

חדש על החומה:

1.

כשיאסר ערפאת מימינו וה"צעקה" (הומאז' למונק) לשמאלו, מעטר דיוקן חדש של מרואן ברגותי את החומה.

אחד מילדי הרוכלים שקידם את פנינו סיפר שהאמן החל לצייר את מרואן על החומה הנושקת למחסום, במקום בו היה מצויר בעבר ונמחק לרגל ניקיונות הרמדאן, אך גורש בידי הצבא.

אישור לדברי הילד ניתן לראות בקו המתאר של שער ראשו של ברגותי  שהיה ראשית ציור, בטרם גורש האמן.

2.

בצמוד לפילבוקס המשקיף אל מחנה הפליטים מבקיע מתוך החומה האטומה רישום דק של שריג ירקרק שזור כוכבים ופרפרים.  

3.

מאחורי החומה החיצונית למגרש החנייה, כתובת חדשה מתנוססת:"אל-קודס".