ארתאח (שער אפרים), יום ה' 29.4.10, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
צביה ש', רחל א' (מדווחת)
29/04/2010
|
בוקר

ארתאח 
הגענו למחסום בסביבות השעה 5.
בכניסה למחסום היה תור גדוש ועמוס של ממתינים. השער נפתח כל כמה זמן ונכנסים כ-50 איש.
פגשנו שתי נציגות של המתנדבים מארגון הכנסיות. שוחחנו עם אחת מהן ארוכות על השהות בשטחים.
בהמשך עברנו לצד היוצאים. מגרש החניה סגור לכניסת מכוניות להסעת פועלים. רק עובדי המחסום חונים בו.
הפועלים מחכים בו, נחים, מתפללים, שותים. נפתחה עמדת קנטינה ליד היציאה מהמחסום. היה מכרז שתנחשו מי זכה.
יש מכונת קפה, סנדויצ'ים וכו'. הדוכן שלא זכה במכרז עבר לצומת שפונה לג'ברה ומי שמגיע לשם יכול לשתות קפה כזה.
לא של השקם.
מצד מזרח של הכביש נבנה מגרש חניה למכוניות המסיעות פועלים. שם יש בלגן רגיל. נהגים שצדים נוסעים.הסתובבנו בשטח וחיכינו לתלונות ומתישהו התחילו להגיע ולספר על בעיות.
מישהו ספר שזמן השהות בחדרים שוב מתארך וגורם לאחור לעבודה.
הרבה פועלים מתחת לגיל שלושים מוחזקים בחדרים לבדיקת תעודות ובדיקות שונות כולל: תרים, תוריד, תעשה וכו'.
אחר אמר שאין עם מי לדבר כאשר יש בעיות. קורה שהממונה על בדיקת התעודות מדבר בטלפון והם עומדים ומחכים ואז אם מנסים להעיר על כך השומרים מלמעלה מאיימים להחזיר את המתלונן ובאופן טבעי יש פחד. בימי שישי יש מעט פועלים שנכנסים ואז העובדים במחסום עוברים לעבוד לאט וזמן ההמתנה מתארך.
בסביבות 6:30 פגשנו את מנהל התפעול של חברת השמירה ושאלנו אותו לגבי כל הדברים שמוזכרים כאן.הוא היה מאד קשוב, ענה לענין, נתן לנו טלפון של החברה 04-6582818 ואמר:שמאז שהמחסום נפתח ב-4, נכנסים בשעה הראשונה כ-260 פועלים. הלחץ הגדול הוא בין 5 ל-6:30 סך הכל נכנסים כ-3500 פועלים בערך. כל העמדות פתוחות (8). הבדיקות בחדר הן בטחוניות הכרחיות. לא מחזיקים מעבר לזמן שצריך. "אנחנו מתייחסים אליהם כמו ללקוח". מנסים לתת שרות טוב. אפשר להכניס אוכל ושתיה לפי רצונם.

מארתאח נסענו לכיוון חווארה מתוך כוונה לתת בגדים לחנות יד שניה בעין אבוס.
כמעט בכל צומת עומד ג'יפ צהלי. בחווארה מסתובבת קבוצת חיילים לאורך הרחוב הראשי.
חלק מהבגדים נתנו לפלפל בחווארה  ובהמשך, בעליה ימינה, פגשנו שתי נשים מחוץ לבית ושאלנו בענין הדרך ואז הצענו להן את הבגדים. הן כמובן הסכימו והזמינו אותנו לקפה. ישבנו עם שתיהן בבוסתן בחצר הבית, ובהמשך הגיעו הילדים של אחת מהן. על כוס קפה דברנו ככל יכולתנו בערבית ולמדנו מהן שאנחנו הישראלים הראשונים שאינם חיילים שהן מדברות איתם. ועוד דברים אחרים.דבור עם נשים הוא נסיון חדש ומעניין וגרם לנו לשמחה.