ארתאח (שער אפרים), יום ו' 21.5.10, בוקר

צופות: 
נור ( מצלמת) גלילה, סנאית(מדווחת)
21/05/2010
|
בוקר

אירתח משמרת שחר 

04.40 - 06.15
ביום ו נפתח מחסום הפועלים באירתח רק בשעה חמש ונסגר בשעה אחת בצהרים.
 כשהגענו היה תור ארוך מאוד דחוס ודחוק בהמוני אדם שהמתינו לפתיחה.  עשר דקות לפני הפתיחה החלה זרימה דוחקת של המוני אנשים מירכתי התור אל ראשיתו, הנשים שבפנים, שישבו עד אז על הקרקע קמו מייד, ואילו הנשים שהמתינו ליד השער הצדדי החלו דואגות כי לא הגיע העובד הפלסטיני של חברת האבטחה האמור לפתוח שער זה ולהכניסן דרך הקרוסלות לחצר שהיא התחנה הראשונה בדרך היסורים של המחסום.  
המאבטח בחצר הראשית הבטיח להפנותו לשם מייד לכשיגיע, וכך היה דקות ספורות לאחר חמש.

בין 5.05 -5.10 עברו רק אנשים בודדים.  רק שתי עמדות בדיקת מסמכים הופעלו.  מן החלק הפנימי של המחסום (הקרוי ”חדרים” ) עלה במשך כל המשמרת קול דיבורים רמים צעקות ובקשות.
קצב המעבר של אנשים עד לשעה   5.40   היה למירב 10-15 אנשים לדקה ( לעומת 30 ומעלה  בימים אחרים), ודקות ארוכות לא עבר אדם דרך המחסום.  האנשים בראשית הדרך וגם בסופה התלוננו על דוחק נורא בימי ו, על כך ששני בודקים בלבד עובדים בתוך החדרים, על מכונות לבדיקת טביעת אצבעות שאינן פועלות כראוי, על הבודקים המשתהים ומאטים עד מאוד את הבדיקות.  הם התלוננו על גסות רוח מצד הבודקים, וגם האמירות שנשמעו ברמקול בחצר הקדמית- זו של הקרוסלות- היו תכופות גסות ופוגעות.  יתרה מזו במהלך השעה ומחצה כמעט ששהינו שם  הופסקה פעילות הקרוסלות פעמים רבות  למשך דקות אחדות, וסמוך לשעה שש למשך כ13 דקות.  הטעם היה ככל הנראה שלא היו די בודקים, וזו הייתה הדרך שנמצאה להם לווסת את מספר האנשים בחדרי הבדיקה ובעמדות הבדיקה.  
בין 5.30 -6.00 הייתה גם אשה במדי צה”ל שהסתובבה במקום והורתה על הוספת עמדת בדיקה .
הנשים התלוננו על דוחק קשה ,על שמועכים אותן בדוחק זה, הן חזרו ובקשו תור נבדל.
שלושה תורים מובילים אל חדרי הבדיקות - האחד מיועד למי שמוכרזים באותו מועד כמבוגרים-- בין 30-45 --לפי שרירות המאבטחים ,שרירות הוראות צה”ל וכו.  אלה עוברים במהירות. הצעירים יותר מושהים בחדרים אלה גם אם אין עורכים להם בדיקות נוספות.  משיחות נתברר שאנשים גם נתבקשו להתפשט במועדי מעבר קודמים ( אשה אחת העידה על כך, ואילו אדם אחר אמר ששקל מה לעשות אם יחייבו אותו בכך, והחליט בינו לבינו שבמקרה כזה יבקש לחזור לכפרו ולא יאות, בשל ההשפלה הכרוכה בכך). 
כיוון שהמחסום נסגר באחת ביום ו, זה יום עבודה קצר מאוד- בעיקר אם זוכרים את הזמן הרב המושקע בנסיעה אל מקום העבודה וממנו.  מצד שני ברור שחברת האבטחה מנסה לחסוך בכוח אדם, כיוון שעליה לשלם יותר בימי מנוחה.
התוצאה קשה  עד מאוד.
 הנשים משתדלות להגיע עד השעה אחת חזרה למחסום. פועלי בניין המסיימים בדרך כלל מאוחר יותר גם ביום ו מורשים לעבור דרך שער תאנים-גבארה.  אין מתירים להם ללכת דרכו, אלא  על המכוניות המביאות אותם להסיעם קרוב ל-100 מטר לתוך השטח שמעברו האחר של המחסום. כיוון שהמכוניות אינן מורשות לשוב בדרך שבה הגיעו, נהגים של המכוניות הישראליות התלוננו מאוד על הסיבוב הגדול- והזמן הרב- החולפים עד שהם שבים לתוך שטחי הקוו הירוק.
התברר לנו שמעסיקים מחוייבים על ידי ”הלשכה” לשלם 60 שקלים ליום עבור רשיון כניסה לכל פועל ולכן יש בהם התובעים מן הפועלים סכום זה אם אינם מגיעים לעבודה.  מרבית הנשים עובדות בעבודה העונתית הנוכחית בחקלאות- - איסוף תותים --ומקבלות 100 שקלים ליום של 8 שעות עבודה הכולל הפסקת אוכל של 30 דקות.  מרבית הגברים עובדים בבניין ומקבלים בין 150-200 שקלים ליום עבודה המתמשך יותר שעות.   

לדעתנו חשוב לדרוש  שהמחסום יפתח בשעה ארבע ביום ו ויאוייש כרגיל.  חשוב שנוכל לראות את המבנה בתוכו לפחות פעם אחת כדי לעמוד על התנאים שם.   חשוב לנסות להגיע להבנה מדוייקת של תנאי העבודה, המעבר, המשכורת של הפועלים וחוקי העבודה וזכויות העובד החלים עליהם. את אלו האחרונות חשוב להדפיס ולהפיץ ביניהם.