קלנדיה, יום ג' 25.5.10, בוקר

6.45 - לאחר שבועיים שונים התכוננו לבוקר שקט, אך השוטר התחלף, או שהמציאות התחלפה והשקט חלף. תורים ארוכים בכניסה לקרוסלות  שנפתחו ונסגרו חליפות. צפיפות בשרוולים בפנים. ליווינו בעיננו את אחד הממתינים: עוברת כחצי שעה עד שהוא ניצב מול השרוול. הרבה מאד תלמידים, נערים ונערות על סף ההתבגרות נעים בין התורים כדי למצוא את הקצר ביותר. התור ההומניטארי מתקבץ לכלל ציבור די גדול עד שפותחים לו את השער. אישה אוחזת בידיה ילד גדול חולה המכוסה בשמיכה, היא לא תצליח לעבור את הקבוצה הצפופה שליד השער ההומניטארי ולכן היא מחכה בצד. תנועות ידיים למשוך את תשומת הלב אליה מביאות לבסוף את השוטר לאזורנו ואז היא מפלסת לעצמה דרך.
במחסום המכוניות תור צפוף, פגוש אל פגוש. המכוניות נוסעות כרגיל בשני כיוונים כי אין כל אפשרות אחרת לאחר שמעגל התנועה נחסם בבטונדות. יום סבל רגיל בקנדיה.