בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עזון עתמה, יום ה' 13.5.10, אחה"צ
14:00 – בכניסה לחארס גמעין ניצב קומנדקר, בדרכנו חזרה בשעה 16:00 הוא הסתלק.
בצומת זעתרא התנועה זורמת.
באמצע הצומת אשה זקנה חולה מועברת באלונקה מאמבולנס פלסטיני אחד אל אמבולנס אחר (תמונה משמאל). לפי נאדים יש אמבולנסים שאין להם היתר להיכנס לרמאללה, ואחרים אין להם היתר להיכנס לשכם, ומכאן הצורך בהעברת החולה.
מול הכניסה לביתא ניצב האמר צבאי, בדרכנו חזרה ב-16:00 הוא עדיין ניצב שם.
הכביש החדש המוביל לכפר חסום.
14:30 - חווארה
בדרכנו למחסום הבחנו במספר שלטים אדומים מאולתרים שהוצבו על ידי הפלסטינים, ומזכירים לנו באנגלית ובערבית שיש בסביבה גם יישובים פלסטינים., מה שכמעט לא קיים בשילוט הישראלי. החיילים בעמדת הכניסה מברכים אותנו לשלום, רכבים נכנסים ללא כל עיכוב, להוציא מספר משאיות , שגם הן נכנסות לאחר תשאול קצר. גם ביציאה הרכבים אינם מעוכבים
, פרט למשאית גדולה המוחזרת לשכם, ומופנית לעוורטא.
על ההר ממול מלבינה השכונה החדשה של הר ברכה בדרכנו חזרה נכנסנו לחנות יד שניה ומסרנו שם חבילות בגדים וצעצועי ילדים. וגם השארנו בגדים עבור משפחה נזקקת שיהודית קשרה עימה קשרים.
15:00 – בית פוריכ
דגל ישראל מתנופף ברוח, וחייל מנומנם בעמדה. הרכבים נכנסים ויוצאים באופן חפשי. ממול על ההרים אלון מורה מתרחבת. הר נוסף כבר מיושב בבניינים חדשים.
16:00 –צומת זעתרא תור ארוך של מכוניות מרמאללה לכיוון שכם. חייל נכנסים לאוטובוסים לבדיקה.
16:30 – עזון עתמה מחסום דרומי
הפלסטינים החוזרים מן העבודה מקבלים את פנינו בחיוך: "היום יום טוב", ונכנסים לכפר. מפי אחד מהם שמענו כי במחסום הצפוני נמצאים כל יום חיילים כשעה אחה"צ החל מ-16:00 ובודקים רנדומאלית רק רכבים.
הקטע המעניין היה דווקא עם מתנחלים. נערה כבת 16 משערי תקוה ניגשת אלינו ושואלת: "מי אתן? - אה, אתן אלה שבאות להרביץ לחיילים, אלה שיורקות עליהם וקוראות להם נאצים"??-ראית אותנו יורקות על החיילים וצועקות? – "לא. אבל ראיתי חברות שלכן"..
איפה ראית? "ראיתי באינטרנט. אתן לא מבינות שהארץ הזאת שלנו?" אני מנסה להסביר לה שהארץ שלנו אבל יש כאן עוד עם, והארץ השלמה של שני עמים, כי לאף אחד מהם אין ארץ אחרת. – "מה פתאום? להם יש הרבה ארצות .- ואז אני מדברת על בני אדם -והיא:" אתן קוראות לעצמכן בני אדם? תלכו לגור בעזה", ועוד כהנה...
באותו רגע הגיע אביה וגער בה על דרך הדיבור שלה, והתנצל בפנינו, ואף הציג עצמו כפעיל שלום.:- "בוודאי שהפלסטינים בני אדם ויש להם זכויות, היחסים עם אנשי עזון עתמה היו נהדרים ומלאי התחשבות מצידנו, עד אוסלו".- אז הזכרתי לו כי כי אחרי אוסלו נרצח ראש ממשלה, ואח"כ נעשה הכל כדי לא לכבד את ההסכם. לא אכנס לפרטי השיחה, אבל סיפרתי לו על זאוויה, עד כמה אנחנו מלאי התחשבות. רציתי להזמין אותו לזאוויה , לשמוע ולראות , אבל נדים צפר שנגמר לו הדלק, ומיהרתי לעזוב. העצב הנורא הוא דווקא למראה הנערה. כה צעירה ומורעלת כולה, אפילו לא על ידי האב, שהיה מוכן, לפחות, לשמוע ולדבר, אלא על ידי סביבת הגידול שלה.