ג'בע (ליל), עטרות, קלנדיה, יום ב' 31.5.10, אחה"צ
יצאנו לדרך עם קצת חששות - חברות טלפנו שצפוי לנו יום קשה (קרבות, זריקות אבנים, מתיחות, מי יודע?) וכל הדרך למחסום הקשבנו לרדיו בתקווה לקבל מידע על המצב. אבל הכל היה שקט (אחרי מהומות הבוקר), והמחסום נראה נטוש. חשבתי שזה נורא כאשר המחסום מלא עד אפס מקום, אך מסתבר שגם מחסום ריק אינו מבשר טובות. פשוט אין במחסומים מצב טוב.
15:20: מחסום עטרות: אין מחסום! הכל פורק וסולק והתנועה זורמת. את המחסומים הזיזו לכביש מס' 443. לא היה לנו זמן לבקר אותם היום, נעשה זאת בשבוע הבא.
15:30: מחסום קלנדיה: המחסום ריק כמעט לגמרי. בסככה הצפונית ישבו קומץ פועלים, מחכים להסעה הביתה. מוכר הקפה לא היה, אז שאלנו את מוכר הממתקים על אירועי היום. הוא אמר שהגיע רק בשעה 14:00 וכבר אז היה שקט והמחסום היה נטוש. עוד אנחנו מדברים עם סוליימן, ניגש אלינו גבר בגילאי 45-50 שמוכר לנו ממשמרות קודמות, אחד שעובר במחסום יומיום. שמו נאצר.
סיפור קצר: איפה נאצר?
נאצר הוא פלשתיני שיש בידו היתר להיכנס לירושלים לרגל עסקיו. עבודתו היא לספק ירקות ופירות טריים למוסדות רבים בירושלים - לבתי חולים, לישיבות וכו'. אתמול הוא הגיע לקלנדיה בדרכו לבי"ח הדסה כדי לערוך רשימת מצרכים למשלוח.
נאצר סיפר שהגיע עם חברים ונעמד בתור ליד הקרוסלה בכניסה למחסום. החייל בבודקה השולטת על הכניסה נתן לכל מי שעמד לפניו לעבור אך נעל את הקרוסלה בפני נאצר. בזמן שנעל את הקרוסלה הוא הודיע שהקרוסלה הסמוכה פתוחה למעבר. האנשים בתור מאחורי נאצר רצו כולם לתור החדש. ואז החייל בישר לנאצר שהוא מטיל עליו תפקיד: להודיע לאנשים היושבים בסככה לפנות את המקום. נאצר סירב לבצע את פקודת החייל (הרי הוא לא עובד צ.ה.ל.) והחייל אמר לו שעד שהוא לא מבצע, הוא לא יעבור. כל פעם שנאצר נעמד בתור להיכנס למחסום, החייל נעל בפניו את הכניסה.
נתניה ואני התחלנו לרביץ טלפונים לכל עבר כדי לפתור את הבעיה. החמ"ל הבטיח לעזור. המת"ק לא ענה. בקשנו שהחמ"ל יקשר אותנו עם נציג המת"ק וכך עשה. הנציג לא היה נוכח במקום, אך הבטיח לדבר עם החייל. אחרי כמה זמן ניגשנו לגדר וניסינו לשוחח עם החייל בבודקה. הוא לא פתח את החלון, כך שהשיחה התנהלה בפנטומימה, אך הצלחנו להבין שאין בעיה, שנאצר יוכל לעבור ולהיכנס למחסום פנימה. בישרנו בשמחה לנאצר ונעמדנו אחריו לפני הקרוסלה. כמו שהובטח, הקרוסלה סובבה ונאצר (וגם אנחנו) נכנסנו פנימה. איך שהוא עבר, הושמעה הודעה במערכת הכריזה שמסלול מס' 4 פתוח למעבר. כיוון שחיכו כ-8 איש במסלול מס' 2, נאצר ניגש ישר למסלול 4. בזמן שהמתנו לפני הקרוסלה הפנימית, שמתי לב שהחייל בבודקה מדבר בטלפון וגם החייל באקווריום במסלול 4 מדבר בטלפון. אחרי כמה דקות של המתנה, פתאום חשבתי ששני החיילים מדברים אחד עם השני: אולי הטומנים לנאצר פח?
הצעתי לנאצר שיעבור למסלול מס' 2, ויציג שם את ניירותיו, כדי שלא יהיו לו בעיות נוספות אך נאצר לא חשד וברגע שנפתחה הקרוסלה הוא נכנס למסלול 4. איך שניגש לחלון להציג את ניירותיו, החייל הורה לו להיכנס לחדר הבידוק. נאצר נעלם, ויותר לא ראינו אותו.
נתניה ולינזי עברו לצד הירושלמי של המחסום ואני המתנתי בצד הפלשתיני, אך נאצר לא הופיע. יותר מאוחר עברתי במסלול 4 ושאלתי את החייל אם נאצר עדיין בפנים. החייל אמר שזה לא ענייני וסובב אלי את גבו.
שהינו במחסום קלנדיה עד השעה 5. אנחנו לא יודעים מה קרה לנאצר ואין לנו מספר טלפון שלו להתקשר. אם למי מכם ידוע מספר הטלפון שלו, אנא העבירוהו אלינו או התקשרו ובקשו בשלומו.
שוב במחסום:
כאשר המתינו נתניה ולינזי בסככה הצפונית להיכנס למחסום, החייל בבודקה (אותו אחד) הריץ גם אותם הלוך חזור בין הקרוסלות ועוד צעק עליהם.
עוד פרט מעניין. הרי ידוע כבר מזמן שמכונת המגנטומטר במסלול 4 מאד רגיש, בפרט לאבזמי נשים, ולכן מסלול 4 בד"כ משמש גברים בלבד. אולם, כאשר אני עברתי במסלול זה אתמול, גיליתי לחרדתי אחרי ששמתי את תיקי בתוך המכונה שמפתחות המכונית נשארו אצלי בכיס. בלית ברירה עברתי במכונה בעודי מחזיקה את המפתחות ביד - אך המכונה לא צפצפה! עברתי עוד פעמיים, כי העברתי את המגשים עבור הבאים אחרי לפתח המכונה - שום צפצוף! מה קרה?
17:00: יצאנו לחזור לירושלים. במחסום ליל/ג'בע גם היה ריק - לא היו מכוניות פלשתיניות בכביש. שלושת החיילים עמדו שם משועממים. התנועה בחיזמה הייתה קלה וזרמה ללא הפרעות.