יום ג' 8.6.10, אחה"צ

צופות: 
יהודית כ', אירוו ק'(אורח), דבורקה א. (מדווחת).
08/06/2010
|
אחה"צ

 סיור בכפרים
חארס, כיפ'אל חארס, ג'מעין, עינבוס

3.30 היגענו לחארס. החנויות שבעבר התעכבנו בהן היו סגורות וכך גם מרבית החנויות האחרות. מעט אנשים עברו ברחוב. עצרנו ליד אחת החנויות שהייתה פתוחה ובעליה הזמין אותנו לשבת. התפתחה שיחה ארוכה וקשה. שאלנו  אותו על גורלם של 11 הצעירים שנעצרו על ידי הצבא לפני כחודש. הוא אמר שהם שוחררו כי ממילא עצרו אותם רק במטרה לגייס מתוכם משת"פים. בהמשך השמיע ביקורת קשה ביותר על הרשות הפלסטינית, תוך כדי שהוא מדגיש מידי פעם, שמי שמדבר נגד הרשות צפוי להיעצר. הוא הסביר שמאז שהרשות אחראית על הסדר בגדה המערבית החיים שם נעשו בלתי נסבלים; שחיתות אבטלה, חוסר אפשרות תנועה. הוא השווה את התפקיד שממלאת כיום הרשות הפלסטינית למה שהיה צד"ל בדרום לבנון, וטען, שאבו מאזן ממלא אחר כל מה שישראל והאמריקנים דורשים ממנו. סיפר בגעגועים על כך שבעבר היה אפשר לבקר ולעבוד בישראל.  לשאלתנו הסביר ששלטון החמס בעזה טוב בהרבה משלטון הרשות, ושבכלל "בעזה אוכלים וחיים וכאן אין כלום". אם יהיו בחירות, לדעתו כולם יבחרו בחמאס. לאורך כל השיחה (שהייתה כמעט מונולוג) היה נסער מאוד והביע כעס ויאוש ממה שהרשות והמצב בכלל מעוללים לו ולמשפחתו. כששאלנו אותו מה היה רוצה שיקרה, אמר שהוא לא אדם דתי, אבל הוא יודע לבטח ש'סוף העולם' הולך ומתקרב.
במהלך השיחה הצטרף עוד אדם שנראה יותר משכיל. הוא דיבר אנגלית ורצה לדעת אם נוכל לעזור לו בעניין צווי הריסה שהצבא הוציא לבתים בכפר. הוא רוצה לבנות בתים לילדיו בצד הכביש המרוחק מכביש 5,  כ- 2 קילומטרים, וישראל אינה מאפשרת זאת. נתנו לו את מספר הטלפון של "יש דין".

המשכנו לכיף'אל חארס ולקירה. לא היו חנויות פתוחות וברחובות עברו בעיקר ילדים ונערים. 
ב-4.15 הגענו לג'מעין. אחד התושבים, כנראה ראש המועצה, הודיע לנו ביום ראשון על פתיחת החסימה הידועה לשימצה, שבמשך כמעט 3 שנים מנעה את דרכם של התושבים לכביש הראשי ולשדות שלהם. לפני מספר חודשים ביקשו מאיתנו ראש המועצה וכפריים נוספים שנסייע להם בפניה לצבא לאפשר לפחות מעבר כלים חקלאיים. כעת, התכוונו לבקר במשרדי המועצה, לשמוע יותר פרטים על העניין, ולהודות להם על שטרחו להודיע לנו. כשהיגענו המועצה הייתה כבר סגורה, התברר שהם עובדים עד שעה 2.00.
בעינבוס עצרנו, ודיברנו עם מ. שהודיע לנו בטלפון לפני כשבוע על השריפה שהציתו מתנחלי יצהר בשדות הפלסטינים באזור (על פי הדיווח ב"הארץ" המתנחלים טענו שהפלסטינים הם שהציתו שדות ביצהר). כעת נוספו לנו עוד פרטים. לדברי האיש כ-25 מתנחלים חובשי כיפות ירדו מיצהר לכפרים עינבוס, אוריף ואסירא והציתו שדות ועצי זית. הוא הראה לנו את סימני השריפה במעלה הגבעה בין עינבוס ויצהר. הוא הצביע על קוביות מתכת גדולות שהצבא הציב על גגות כמה מבתי הכפר (הקרובים יותר ליצהר), ובהן ציוד מעקב אחר מה שנעשה בו, וכך הסביר לנו שאפילו אם מישהו מהכפריים היה רוצה להצית או לתקוף את יצהר, אין כל אפשרות לעשות זאת עם מעקב צמוד כזה של הצבא. הוא טען גם שבעת השריפה הצבא הגיע רק כ-1/4 - ½ שעה לאחר שהוזעק למקום. מעניין מאוד לדעת אם המקרה נחקר.    
ביחס לבעיות הקבועות של המשפחה - מ. היה מאוכזב מכך שבתו לא הצליחה גם החודש לבקר את בעלה הכלוא בבאר-שבע. כבר 5 חודשים שאיננה מצליחה להשיג אישור לראותו. על פי עצתה של סילביה שוב נתנו לו את מספר הטלפון של 'המוקד ההומניטארי' כדי שהבת תתקשר איתם ישירות לבקש אישור לביקור. לפעמים זה מועיל יותר.

בתום הסיבוב בדרכנו חזרה ראינו מהכביש הראשי את המעבר שנפתח מג'מעין. ממש קשה להאמין שרק לפני 3 ימים היה שם 'תל' גבוה של אדמה, חול ואבנים. מעבר נוסף מהכפר לכביש, שנחסם לאחר שהתושבים פתחו אותו באופן 'פרטיזני' לכלים חקלאיים, גם הוא פתוח עכשיו.