קלנדיה, יום א' 20.6.10, בוקר
05:30 מחסום ג'יב - כמה אנשים עברו את המחסום ומחכים להסעה שתבוא. לא נותנים לנו לעבור לצד השני של המחסום בתחילה, אולם עד מהרה העניין הסתדר. הסיבה הייתה לדברי המפקד מכיוון שהשטח מאחורי המחסום הוא שטח בריבונות פלסטינית ואסור לנו לעבור שם.
דבר דומה ראינו בכל מקום שעברנו בו: איסור לישראלים להיכנס לכפרים פלסטיניים. צריך להתריע נגד השקר הזה שאסור לישראלים להיות בשטח C .
גם מאחורי המחסום היו מעט אנשים והמעבר היה מהיר. חכינו שם מספר דקות והמשכנו בדרכנו.
נסענו ב - 443 לכיוון מכבים ופנינו לא- טירה. אין כניסה במכונית לכפר בגלל דוקרנים בכניסה, גם אי אפשר להסתובב, צריך לנסוע ברוורס כ- 50 מטר . נכנסנו ברגל ודברנו עם העובדים, אחד מהם ספר שהוא ואחיו עובדים 15 שנה בבניית המחסום, זה מפריע לו ולא פשוט עם סביבתו. יש למשפחה צי גדול של כלי עבודה לבניין אך הם לא הצליחו לקבל עבודה ברשות, וכך עברו לעבוד במקום שבו יוכלו להתפרנס. הם מתגוררים בכפר משלמים שכר דירה ונוסעים פעם בשבוע או שבועיים הביתה.
הכפר יפה ורגוע, אשה ממרפסתה מברכת אותנו לשלום ומתעניינת מהיכן אנו.
אנחנו ממשיכות ועוברות אחרי בית חורון את מחסום בית אג'ר פוקא ותחתא אין כניסה ואין יציאה ל-443.
בחרבתא בצד השני יש מחסום בדיקת מכוניות בלבד. ראינו מכונית הסעה צהובה נכנסת. לא ראינו מכונית יוצאת. החייל במחסום נראה משועמם ביותר.
מיד אחרי תחילת החזרה ממכבים לירושלים מופיע שלט המכריז על כך שזו יציאה אחרונה לרמאללה ומותר לנסוע עד מחנה עופר בלבד. לא ברור מה בונים מעל מחסום עופר אבל זו נראית בנייה גדולת ממדים. ממחנה עופר פנינו שמאלה עד ביטוניה וראינו כמה משאיות שמחכות כנראה לגב אל גב.
חזרנו לגבעת זאב ושוב היו במחסום ג'יב מעט אנשים. נסענו עד מחסום רמות שבוטל.
בשעה 07:30 הגענו לקלנדיה ועל אף שמגרש החניה היה מלא עד אפס מקום והתקשינו למצוא חניה המחסום היה כמעט ריק והמעבר מהיר. מוכר הקפה אמר שהיו הרבה אנשים אבל עברו מהר. ממש לא ברור.