חבלה, עזון, עזון עתמה, יום ה' 24.6.10, אחה"צ

צופות: 
קרין ל. גילה פ. (מדווחת)
24/06/2010
|
אחה"צ

עזון
גבר מקומי מנחה אותנו לסניריה דרך ת'ולת ומשם דרך בית אמין למחסום הצפוני של עזון עתמה, כל המתקנים עוד במקום, אין חיילים. אין התנחלויות בדרכנו וכן אין כלל מכוניות צבאיות. המשכנו דרך הכפר עד שהגענו
16:45 לצד הפלסטיני של מחסום עזון עתמה דרום, וביקשנו לעבור.
החיילים והחיילות במחסום, הסגור לתנועת כלי רכב (נפתח רק לפלסטינים בעלי אישור מעבר לרכב), משתאים כיצד הגענו עד הלום. לטענתם עברנו בשטח צבאי סגור. ובכלל, לדברי החיילת, הם נוסעים שם רק עם רכב ממוגן.   
אנחנו נחקרות למעשינו. האם דיברנו עם יושבי המקומות בהם חלפנו. עודנו עומדות והולכי רגל פלסטינים חוזרים מבעד לקרוסלות. לאחר שורת טלפונים השער נפתח לפנינו. אולי חששו לשלחנו ללא מיגון.מכביש 5 פנינו צפונה בכביש 444
17:15 שער חקלאי חבלה
עומדים בשער 11 פלשתינאים. לשאלה מדוע עומדים, משיבים: "מחכים על התור." כאילו אין לך דבר טבעי יותר מלהיבדק ולהמתין. משך ההמתנה 13 דקות. נוקד פלסטיני יוצא מחבלה בעגלה לחלוב את העיזים שלו ולהביא חלב למשפחה במצב רוח מרומם: "היום מזג אוויר טוב. גם לחיילים היום יש מזג אוויר טוב. יום מזל היום! אני יש לי העבודה הכי טובה בעולם. העבודה הכי ישנה בעולם. העבודה של אברהם אבינו. אתה לבד במרעה. בלי אנשים. בלי צרות. ברוך השם. ברוך אברהם אבינו." את דבריו מאשר ממתין פלסטיני נוסף: "כן, היום החיילים בסדר." עדר כבשים מובל לכיוון חבלה.
עוד כמה אנשים עוברים.

17:45 עזבנו.