ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום ב' 28.6.10, בוקר

4:00-5:20  אירתח
הגענו ממש עם פתיחת הקרוסלות. התור היה מאוד מאוד צפוף. הקרוסלות המכניסות את האנשים לאזור הבדיקה פעלו במהירות רבה. גם בצד האחר- זה שלאחר הבדיקה -היה שטף מהיר של אנשים רבים. אנשים התבקשו להניח חפצים הגורמים לצפצוף הגלאי על שולחן בכניסה לשערי הגלאים ולאסוף אותם מצד שני- במיוחד פחיות קולה ושימורי טונה. כל העוברים אמרו שהיו בודקים רבים בפנים וגם 4-5 חלונות בדיקת ניירות, כך שזרם העוברים היה מהיר.
אנשים אחדים אמרו שעלינו לשים לב מה קורה לאחר ארבע וחצי.  ואכן בין 4:45 -4:58 הייתה הפסקת מעבר יזומה  וכמו כן אנשים לאחר בדיקה לא הורשו לצאת במשך כ5 דקות. הפסקה יזומה זו גרמה להדחקות קשה בתור הארוך והמתפתל של מאות אנשים,ביניהם נשים ספורות.  שני ילדים כבני 12 מוכרי קפה בסככה שממנה מתחיל התור לבדיקה  באו אלינו. הם מגיעים למקום בין אחת לשתיים בליילה ועובדים עד הדלדלות התור מעט לאחר שש בבוקר.  זמן קצר לאחר שנגשו אלינו הגיע איש צעיר שכעס על שיחתם אתנו והבריחם חזרה אל אזור הסככה- ממנה נשמעו קריאות של ילדים-נערים נוספים המציעים שתייה ומאכל לממתינים.
קשה להעריך איזה חלק מן העוברים נוסעים לעבודה באזורים הסמוכים-אנחנו ננסה לאמוד זאת על פי מספר כלי הרכב הממתינים.  יש רבים הנוסעים לעבודה במקומות מרוחקים יותר -תל אביב ומעבר לה- והם צועדים ברגל אל האוטובוסים העוברים בכביש הראשי רק מ5:45. הנוסעים לעבודה בסביבה משלמים 10 שח לכל כיוון, בתוך ישראל של הקוו הירוק, וכמו כן משלמים בין 4-8 שח לנסיעה אל המחסום ממקומות מגוריהם. למרבית הפועלים אין הסעה יזומה מטעם מקום עבודתם.
כל האנשים התלוננו על יום ששי ובקשו פתיחה מוקדמת יותר- למצער בארבע וחצי וכן בקשו שמספר הבודקים למיניהם יהיה שווה לזה שבימות החול.
אדם דובר אנגלית פנה אלינו באמצע הרחבה, בשעה שכבר נתכוונו לנסוע למחסום אייל, וטען נגד ההתעלמות של הציבור הישראלי ממצב הפלסטינים תחת הכיבוש. הוא קרא לפעולה בתקווה שככל שידעו על כך אנשים רבים יותר יהיה סיכוי שהממשלה תיאלץ לשנות את מדיניותה, אף כי הוא סבר שגם לארה”ב חלק  לא מבוטל במצב העניינים.  הוא חזר שוב ושוב על משפט אחד- ”אני- אנחנו מוסלמים, את- אתם יהודים, אבל כולנו בני אדם- הגיע הזמן  להבין ולשנות”.  אנשים רבים התקהלו  סביב לנו ומשסיימנו בלחיצת יד,  הם צבאו עליו כדי שיאמר להם בערבית על מה דברנו.
5:40-6:25 אייל
כשבאנו היו, כצפוי, כבר אנשים רבים מאוד ברחבה המגודרת וממודרת של מחסום אייל, וכן המוני  כלי רכב במצב של איסוף נוסעים לקראת נסיעה. תנועת האנשים היוצאים מבדיקות התנהלה בעצלתיים, ואנשים התלוננו מאוד על איטיות בבדיקה, שאחדים תפסו אותה כאיטיות מכוונת.  בשיחות שהיו לנו עם אנשים ברחבה הם התלוננו על שני דברים בעיקר:  על סגנון הדיבור, טון הדיבור והדברים עצמם של הבודקים במתקן הבדיקה, במיוחד של הנשים הצעירות הבודקות, ועל איזה מתקן חדש לבדיקה גופנית מסתובב שעליו כל אחד מהם צריך לעמוד- כנראה זהו מתקן שיקוף חדש. הם אמרו שהוא מאוד לא נעים וחששו שהוא מסרטן. כשעמדנו ליד בניין הבדיקה מבחוץ-שכן מחסום אייל ממודר, מגודר ומתחמיו השונים מוסתרים על ידי מחיצות פח מגלוון ובטונדות באורח קיצוני - אכן נשמעו קולות רמים ותכופים של הוראות וקולות רבים של אנשים בערבית ובעברית רצוצה המוחים על דבר מה.
היו תלונות גם על הגבלות על סוגי המצרכים שמותר להם לקחת עמם לעבודה- למשל הגבלה חמורה על כמות שמן הזית.
גם כאן התלוננו על יום ו
שוחחנו עם קבוצת אנשים בעלי מיומנויות שונות העובדת בתחזוקה בביה”ח בילינסון , שיש לה הסעה מאורגנת הלוך וחזור מבית החולים. הם עובדים באמצעות קבלן כוח אדם. השווינו משכורות והם אמרו שתנאיהם טובים משל העובדים בבניין, וכן ביטוח לאומי משולם עבורם, אבל לא שאר התנאים הסוציאליים.
בזמן שצפינו בפתח היציאה מאזור הבדיקות  יצאו אלינו שני עובדים של חברת האבטחה וטענו שאסור לצלם שם, וכי ההיתר הצבאי אינו חל עליהם, שכן הם ממונים מטעם משרד הביטחון.