בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 23.5.10, בוקר

צופות: 
סילביה פ., עופרה ב., חנה א. (מדווחת)
23/05/2010
|
בוקר
בית לחם מחסום הולכי רגל 300 זה יהיה דיווח יוצא דופן, הוא כולל שלוש משמרות במחסום בית לחם ומראה "כיוון" של התדרדרות. הוא יהיה קצר.כל הדיווחים כאן הם על משמרות של ימי ראשון בבוקר. מהות הדיווח הזה הוא הכמות הפוחתת של פועלים שעוברים במחסום והמשך הקשיים, גישה נוקשה מצד החיילים ועוד. שנית, השעות: פועלים צריכים להיות בעבודה בשעה מוקדמת. מרגע שהם עוברים את המחסום יהיה עליהם להגיע למקום עבודתם. כל שעה שהם מפסידים בבוקר עליהם להחזיר בערב, ולפעמים יום עבודה שלם הולך לאיבוד. פועלים מתעוררים באמצע הלילה בתקווה לעבור במחסום בשעה מוקדמת, אך לפעמים לוקח להם שעתיים ויותר עד שהם מצליחים לעבור. וזאת אכזריות לשמה. כדי לעבור במחסומים יותר אנושיים והומאניים על האנשים לקחת מוניות סביב הצד המזרחי, דבר שעולה להם כסף רב וזמן רב. אבל עושה רושם שרבים יותר מעדיפים זאת, וזה בלבד צריך להפעיל פעמון אזעקה!

09.05.2010

 07:15 1500 אנשים עברו. עדיין ישנם מאות אנשים מחכים בצד בית לחם. התור ההומניטארי נפתח רק ב – 05:25. המחסום להולכי רגל נפתח ב – 04:45. גלאי מתכות אחד בלבד פעל וזה גרם לבלגן גדול. גלאי שני נכנס לפעולה ובערך 500 אנשים עברו במהירות. ואחר כך שוב אחד מהגלאים הושבת וזה דרש מאלכס ממת"ק עציון להחזיר קצת סדר לכנו. פועלים ניסו לעבור בתור ההומניטארי ונאלצו לחזור בחזרה לתור הרגיל. הם ניסו את המחסום המסתובב בכיוון ההפוך וננזפו, וכולי.

 07:30  2044 אנשים עברו. 

 07:45 2164 אנשים עברו. במלים אחרות 664 אנשים עברו תוך חצי שעה. אבל זאת הייתה השעה הלא נכונה. בשעה כזאת הפועלים כבר איבדו שעה או שעתיים של עבודה. 

16.05.2010

התור ההומניטארי נפתח רק ב – 05:50, התור הרגיל אפילו מאוחר יותר. אנשי  ה – EAPPI התקשרו לקו ההומניטארי חמש פעמים ללא תוצאות. ברגע שהתחיל המעבר שני גלאי מתכות עבדו. אחד מאנשי הביטחון השוויץ בחשיבותו כשצעק וכך גם אחד החיילים. לקח שעתיים לעבור במחסום. 

 07:51 1500 אנשים עברו. רק 49 נשים וילדים. אולם היציאה בצד הישראלי מלא אבל רק שלושה אשנבי בידוק פתוחים. 500 אנשים עדיין מחכים ליד גלאי המתכות. 100 בתור ההומניטארי.

  07:25: 200 אנשים נוספים עוברים.

  07:55 2100 אנשים עברו. בערך 200 עדיין ממתינים בחוץ.
 
 23.05.2010

השערים למכוניות ואוטובוסים סגורים. כך גם מגרש החנייה. מכוניות מופנות למנהרה של המחסום. תקלה מכאנית, אומרים לנו, אבל השערים סגורים עם מנעולים. בפנים חיילות מסתכלות עלינו בעוינות ומבזבזות את זמנן בניסיון להרחיק אותנו.

 07:10 1500אנשים עברו. התור בחוץ ארוך והתנועה איטית. שוב לוקח שעתיים בערך לעבור.

 07:35 1830 עברו. 200-300 עדיין מחכים בחוץ.   במלים אחרות: המחסום, שבעבר טיפל ב כ – 3000 איש מסוגל היום לטפל רק ב – 2000. לוקח כל כך הרבה זמן לעבור עד שפועלים מעדיפים לבזבז את כספם על מוניות למחסום אל-עזריה. גלאי המתכות (3 או 4 מותקנים) לעיתים קרובות אינם פועלים ולא יותר משניים בבת אחת פועלים. התור ההומניטארי נפתח מאוחר ולא משרת את מטרתו בצורה נאותה. החיילים עצבניים ולא נעימים. הפועלים עוברים יום יום, לכולם יש אישורי מעבר, הם צריכים להגיע למקום עבודתם בזמן ובאופן טבעי עצבניים וכועסים על העיכוב והבלגן. מחסום הולכי הרגל צריך טיפול מחדש מתוחכם מתוך ראייה של האנשים שהוא מטפל בהם. ישראל צריכה פועלים והפועלים צריכים עבודה. אף אחד לא מרוויח מההטרדות האלה.