ארתאח (שער אפרים), בורין (יצהר), זעתרה (תפוח), חבלה, חווארה, מעבר אליהו, מעבר תאנים, ענבתא, יום ה' 10.6.10, אחה"צ

צופות: 
קרין ל. וגילה פ. (מדווחת)
10/06/2010
|
אחה"צ

 13:34- שער חקלאי חבלה (1393). אחרנו בארבע דקות. כמונו אחר גם נהג משאית פלסטיני ועכשו הוא מסורב כניסה. "הוא אחר רק בארבע דקות," אנחנו אומרות לחייל בשער, "אתה לא יכול לתת לו לעבור?" תשובת החייל לא אחרה לבוא: "גם אם היה מאחר שלוש שניות לא היה עובר! אף אחד לא עובר!" האם עולה מנימת קולו המתריס, שמחה לאיד? לשאלתנו האם עבר כבר אוטובוס הילדים השיב שלא ידוע לו. באותו נוסח השיב גם לשאלה האם עובר האוטובוס בכל יום. גם זאת לא ידוע לו. (האם האוטובוס לא עובר כי החל כבר החופש הגדול?) לא, הוא לא חדש במקום, השיב לנו. "אני מקווה שאתן לא מקליטות. מכירים אתכן."
 חזרנו לכביש 55, לא ניסינו להגיע לשער הצהוב הסגור בדרך לראס א-טירה, החייל בחבלה ידע לומר שהוא סגור ושהמת"ק דאג לחקלאי ראס א-טירה להגיע לאדמותיהם בדרכים אחרות.

14:00 - מעבר אליהו. תנועה מועטה.
בצומת צופין משטרה ישראלית, בעקבות תאונה.
האמר צבאי בכניסה לעזון, אך אין הגבלת תנועה.

 לפני אל-פונדוק  פנינו ימינה (דרומה) בכביש 5066 לכיוון עמנואל ואריאל.
15:00 - כפר חארס. התעכבנו בכפר, קנינו בחנויות המכולת ורצינו להמשיך לכיפל חארת'. ילדים מאותתים לנו לא להמשיך בנסיעה. צעירים פונים אף הם ומסבירים, לאחר שהם נוכחים לדעת שאנחנו יהודיות, שלא כדאי לנסוע, שהשבאב עושים בעיות. סבנו על עקבינו. המשכנו בכביש 505.

 צומת זעתרה/תפוח – התנועה זורמת.


15:40 - מחסום חווארה. תנועה מועטה. מוניות יוצאות משכם נבדקות במהירות אין מעבר למשאית ישראלית הבאה מכיוון שכם. המשאית מופנית, כנראה, לעוורטא. חיילים בודקים מדי פעם תעודות של ישראלים הנכנסים לשכם.

 נסענו בכביש 60 צפונה.

מול הכניסה ליצהר -  אנשי משמר הגבול עורכים חיפוש יסודי וארוך במכונית מקומית. הנהג וכל נוסעיה בחוץ. כנראה שהייתה זו בדיקה אקראית, כשהם משוחררים השוטרים מסמנים למכונית נוספת לעצור. בחור (פלסטיני?) יושב על האדמה, בנפרד מנוסעי המכונית, למרות שעמדנו שם זמן רב, לא הצלחנו להבין אם הוא עוכב ולמה, הוא לא ענה לשאלותינו.

16:10 - מחסום ענבתא. התנועה זורמת.

16:30 - מעבר כפריאת/תאנים.  מכוניות ישראליות הנוסעות לשטחים הכבושים, נבדקות ביסודיות.

16:40- ארתאח (מעבר אפרים). שעת השיבה הביתה. רבים מהפועלים מברכים אותנו במאור פנים, מי במועל יד, מי בערבית ומי בעברית. "עכשיו בסדר. בבוקר משגעים אותנו," אומר אחד. "היום בסדר. לא כל יום בסדר," אומר השני.