דרום הר חברון, סנסנה, יום א' 4.7.10, בוקר

צופות: 
לאה ש', פאולה ר' (מדווחת)
04/07/2010
|
בוקר

5:00 – 9:00

מעבר סנסנה-מיתר

05:15 – 06:00
צפינו במעבר הפועלים מהצד הפלסטיני וראינו אותם ביוצאם מהצד הישראלי. המעבר היה מהיר, ואת זה אף ציינו הפועלים. נפתחו שלשה מסלולים. פועל התלונן על כך שעל אף שהוא מעל גיל 40, כשהגיע לעמדה הבודקת אמרה לו שעליו לעבור למסלול שמיועד לפועלים מתחת לגיל 40. כשביקש לחזור ולקחת את השקית ששכח היא לא אפשרה לו זאת, ואף לא הרשתה לפועל אחר למסור לו. השקית הגיעה אליו לבסוף עם אחד הפועלים שעברו אחריו (לתשומת לב המפעילים האחראים שקוראים את הדוחות).

ימי שישי- תלונה ששבה והועלתה הייתה לגבי מעבר בימי שישי, כשנפתח מסלול אחד בלבד - אז המעבר איטי ביותר ונמשך כשעה וחצי, כי כולם נדרשים לעבור את מכונת הצילום!


שרותים – תלונה מוכרת נוספת: מדוע לא פותחים את השרותים עבור הפועלים?! הם נפתחים רק בזמן מעבר משפחות האסירים. המאבטח במקום לא איפשר לנו לצלם את השרותים הנעולים. מתחם בטחוני.

רמאדין - "המעבר האלטרנטיבי"
ממעבר סנסנה-מיתר עברנו למעבר מנועי הכניסה, ארץ המרדפים והמבריחים. כאן הפועלים שמחפשים יום עבודה נאלצים לשלם 100 ש"ח לנהג רק עבור כברת הדרך הקצרה לצד הישראלי. כל זה נעשה תחת העין הפקוחה של כוחות הביטחון שברצותם עוצרים את הפועלים וברצותם מעלימים עין. הבוקר העלימו עין.

ובמכולת של אל-פואר (תודה למ' שסיפר לנו - בורות שכמותנו - שזה מחנה הפליטים הגדול בגדה!!) קנינו זית-זייתון. לאה התענגה למראה המחברת של בעל המכולת, שמקפיד לרשום כל הוצאה והכנסה.