ג'בע (ליל), גבעת זאב, חיזמה, קלנדיה, יום ב' 19.7.10, אחה"צ

צופות: 
נתניה ג. ופיליס ו. (מדווחת)
19/07/2010
|
אחה"צ

 

15:30, מחסום גבעת זאב:  זרם דליל אך איתן של פועלים חוזרים מיום עבודתם "בפנים" ועוברים במחסום שנראה מעולף בחום הצהרים.  עצרנו כמה קבוצות לשאול על תנאי המעבר בבוקר.  שוב ושוב דיווחו הפועלים על שיפור בתפקוד המחסום ואשרו שההמתנה בד"כ אורכת לא יותר מעשר דקות, רבע שעה.  אחד, תושב אל ג'יב, סיפר שיש לו אישור לכל ישראל חוץ מגבעת זאב.  כתוצאה מכך הוא צריך כל בוקר להיכנס לישראל מקלנדיה ,אבל לחזור, הוא חוזר מגבעת זאב - קוריוז הכיבוש.

איש אחד לא צעיר, שישב על קצה המדרכה נשען בגבו על עמוד בשמש הלוהטת, סיפר שיש כלבים במחסום.  הכלבים מוסתרים מהעין, אולם כשהתקרבתי למחסום הם התחילו לנבוח בפראות, שמעתי אותם בבירור.  האיש שלנו סיפר שבבוקר הכלבים נובחים על הילדים העוברים במחסום בדרכם לבי"ס ומפחידים אותם מאד.  עוד סיפר אותו איש, שגר בנבי סמואל אבל נושא ת"ז פלשתינית ולכן הוא שב"ח בביתו, שהוא חקלאי ומגדל ירקות בחלקה שלו.  לפני שבוע, לאחר חודשים של עבודה, פרצה להקה של איילים לתוך חלקתו וכילו את כל שדה העגבניות שגידל ושהיה אמור לפרנס אותו ואת משפחתו כמה חודשים טובים.  הוא ניסה לבקש פיצוי מהמשרד לשמירת הטבע (איכות הסביבה) שלטענתו אחראים לשחרור המוני איילים לתוך הוואדיות בסביבות ירושלים, אבל נוכח שאין עם מי לדבר.  במשטרה סרבו לרשום את תלונתו.  לבנות גדרות סביב חלקותיו אינו רשאי.  מה עליו לעשות? 

ליווינו את הבן אדם לנבי סמואל שם פגשנו צעיר שסיפר שהשלטונות באו לכפר לפני כחודש וערכו רשימה של התושבים שנמצאו באותו עת בבתיהם.  שתי משפחות שלא שהו במקום בזמן הביקור לא נכנסו לרשימה וכעת נבצר מהם להגיע לבתיהם באופן חוקי.  האם למישהו עצה כיצד לתקן את העוול ולהכניס אותם אנשים לרשימה?

 

17:00, מחסום קלנדיה:  בדרך למחסום קלנדיה, ראינו שניידת מג"ב הקימה מחסום "נייד" ממש במקום שבו עמד פעם מחסום עטרות.  נקווה שזה לא סימן לחידושו.

כאשר נכנסנו למחסום קלנדיה מצאנו שני מעברים פעילים.  מסלול מס' 1 היה מיועד לבעלי תעודות ירוקות והיה ריק למדי.  מסלול מס' 4 היה מיועד לתושבי ירושלים, בעלי תעודות כחולות, והיה מלא באנשים ממתינים בחום המעיק.  הלכתי לברר אם אין עוד מסלול פעיל ולהפתעתי גיליתי חיילת יושבת באקווריום במסלול מס' 3 שהיה ריק לגמרי.  צעקתי להסב את תשומת לבה אלי והיא פתחה את הקרוסלה.  כשנכנסתי למסלול ועמדתי לפני החלון, ראיתי שהחיילת היא סמל ויושב לידה עוד חייל.  כשהיא גמרה לזלול מתוך שקית הבמבה ושמה אותה הצידה, הצגתי את ניירותיי ובקשתי ממנה להודיע במערכת הכריזה שגם מסלול זה פתוח למעבר.  היא אמרה לי שאלך אני להודיע.  היה לי קצת מוזר אבל ניגשתי לסורגים וצעקתי להמונים הממתינים במסלול מס' 4 שגם מסלול 3 פתוח.  מיד אצו אנשים לתור החדש.  אבל החיילת עדיין לא פתחה את השער.  כששאלתי למה היא מחכה אמרה לי, "עד שאת תצאי".  אז יצאתי והיא אמנם פתחה את הקרוסלה.  (ילדה עוינת וחצופה מאד.)

טלפנתי לחמ"ל ובקשתי מהם לדאוג להודעה מסודרת במערכת הכריזה.  אח"כ, כשחזרתי לסככה הצפונית, ביקשתי מהחיילת שישבה בבודקה, והיא אכן הודיעה לכולם במערכת.

בדרכי חזרה לסככה הצפונית גיליתי שהמכונות הביומטריות, במעבר מירושלים וכיוון רמאללה, הופעלו שוב.  כ-50 פועלים המתינו כ-10 דקות ליד הקרוסלה לצאת את ירושלים והתמרמרו על העיכוב שנגרם להם בדרכם הביתה אחרי יום ארוך ומפרך.  הם סיפרו שהמכונות פועלות שוב מאז יום א' (18.7.10) ושכל היוצאים מקלנדיה חייבים כעת לחזור באותה הדרך.  בתוך המעבר כ-20 פועלים צבאו על 3 המכונות הפועלות כדי לגמור עם הטרחה.

עזבנו את קלנדיה סביבות 17:30.  בדרך חזרה לירושלים עברנו בליל/ג'בע ובחיזמה.  בשני מחסומים אלה התנועה זרמה.