ארתאח (שער אפרים), יום ו' 18.6.10, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
הגר - אורחת, נור - צילמה, מרים – כתבה
18/06/2010
|
בוקר

משמרת שחר
המשך לדוחות קודמים (דוח מיום 21.5.10 כתבה סנאית, דוח מיום 11.5.10 כתבה נור):
היום, כמו בדוח שכתבה סנאית, הבידוק נעשה באופן לא יעיל, ושלוש פעמים הקרוסלה דרכה נכנסים פועלים למתקן נעצרה למשך 10 עד 15 דקות (בין 05:00 ל 06:15). במקרים אחרים הקרוסלה נעצרה לדקות ספורות.


הצעקות שעלו מהמתקן העידו על מתח רב. הצפיפות הייתה רבה ולעיתים פרצו תגרות בין הפועלים.         
מעט אחרי 06:00 הבידוק התייעל (כנראה שבשעה זו מצטרפים אנשי צוות נוספים של חברת האבטחה שמפעילה את המתקן).
ב 06:30 כשעזבנו היה עדיין תור ארוך מאוד (ב 11 ליוני הבידוק היה יעיל וב 06:00 מרבית הפועלים היו בדרכם לעבודה בישראל). 
דבר  נוסף שלמדנו היום – עלות נסיעה מארתאח למקומות העבודה נופלת על הפועלים ולא על המעסיקים הישראלים.
המחיר משתנה כמובן בהתאם ליעדים. מפועלי בניין שעובדים באזור נתניה למדנו שהם מרוויחים 150 שקלים ליום עבודה של שמונה שעות, מסכום זה יש להפחית עשרים שקלים, דמי נסיעה בשני הכיוונים.                                                                                         


השעה חמש לפנות בוקר, אנו צועדות על שביל עפר ושומעות מעין זמזום. אלה קולות המחסום, מספרים לי.  למחסום יש קול משלו. קולות אלפי הממתינים המצטופפים בין הגדרות, קולות משכימי קום שנשענים אל קרוסלותinfo-icon מסתובבות, המופעלות מרחוק על-ידי מנגנון חשמלי. מתי תגיע הלחיצה הגואלת על הכפתור? ואז זה קורה! ולמשך חצי דקה אנשים רצים, עטים על הקרוסלות של המתחם הגדול. כפי שנפתחו הדלתות לפתע הן נסגרות.          אדם נכלא בתוך קרוסלה. כמה זמן ימתין? שאלתי את עצמי של מי היד הלוחצת על הכפתור? האם בעל היד רואה את האדם הכלוא דקות ארוכות בקרוסלה? מדוע אינו משחרר ונותן לו לעבור.
בימי שישי, המחסום נפתח בשעה חמש ולא בארבע כמו ביתר ימי השבוע.               
בימי שישי יש פחות עמדות בידוק בתוך המבנה שלא ניתן לראות מבחוץ מה מתחולל בו. רק את הקולות שומעים. צעקות עזות בוקעות מן המתחם. אנו עוברות לצד השני ומשוחחות עם היוצאות והיוצאים.
משפטים כמו "בכל יום שישי זה איום ונורא!" ו-"למה משפילים אותנו ככה?" חוזרים ונשמעים. סיפורים על מכות כתוצאה מגניבת התור. ובעיקר היאוש מן ההמתנה הממושכת. שעה וחצי מהכניסה דרך הקרוסלות ועד ליציאה מבניין הבידוק.
מדינת ישראל מעניקה 47,000 אישורי עבודה לפועלים פלסטינים. הם עוברים את הגבול מדי בוקר בשלושה מחסומי פועלים עיקריים שמנוהלים על-ידי חברה אזרחית וגם בשערים חקלאיים באחריות צה"ל. לפני שנה וחצי, המדינה החליטה להפריט את אבטחת מחסומי  הפועלים. 
בשעה 6:10 נסגרה או נתקעה הקרוסלה,לאחר עכובים של למעלה משעה בתוך המחסום נוצר גם שם פקק של עשרות אנשים.
בשעה 06:30, מאות אנשים עדיין ממתינים. זמן הפתיחה של הקרוסלות מתקצר וזמן ההמתנה לפתיחה הבאה מתארך עד לעשרים דקות ואף יותר. הצעקות בתוך המבנה מתגברות. בשיחה עם פועלים שככל הנראה פספסו הסעה ויושבים ליד החניה של המתחם, ניכר התסכול! "לא יכולים להמשיך ככה! למה הם לא פותחים בחמש? למה יש רק שני מסלולי מעבר ולא ארבעה כמו כל בוקר? אתן צריכות לספר את מה שקורה כאן.
"
פנים עייפות ומקומטות, בגדים בלויים,שקית פלסטיק עם אוכל ליום העבודה.                 
אלה הפנים של הכיבוש היום יומי:  לא אכזרי ממש, רק משפיל עד אין קץ.