חמרה, תיאסיר, יום ג' 20.7.10, אחה"צ
תקציר
הריסות בתים חדשות (פעם שנייה בשבועיים) באל פרסיה. "זה בסדר. זה באישור"
11.00 - מעלה אפריים - יש חייל אחד בעמדה שעל הכביש.
בדרך, בין גיתית ומכורה רואים כל שבוע התפתחויות - יהודים השתלטו על סככה נטושה לפני כחצי שנה , גידרו אותה והפכו אותה לסככת טיפול לטרקטורים שלהם. כל השדות בסביבה החלו להיות מעובדות על ידי מתנחלים (כמובן, שאלה העובדים בפועל הם פלסטינים), ואיך יודעים שהשדות הם של יהודים ? כי פלסטינים לא זורעים בקיץ פה - אין מים
לכך ! רק ליהודים יש שפע של מיים להשקות במשך כל העונה החמה. השאלה של האדמות האלה שפתאום יהודים החלו לעבדם? הם לא קרובות לאף אחת מההתנחלויות.
אל פרסייה
לפני שבועיים דיווחנו על כך שהמאהל הגדול הזה קיבל צווי הריסה, אבל עוד קודם לכן האנשים עזבו אותו. לא עזבו לתמיד - כל האהלים והדירים ואפילו הכלבים נותרו כאילו הבעלים קפצו לרגע לאיזו חתונה ומייד ישובו. ב-19.7.10, ב- 7.00 בבוקר הגיעו הבולדוזרים והג'יפים של הצבא , כולל שלוחיו בדמות המנהל האזרחי (שאין בינו לבין אזרחות מאומה). והרסו 71 מבנים - בעיקר אוהלים, אך גם 7 תנורים, בתי שימוש, מטבחים, דירי צאן ועוד. 21 משפחות - 107 איש, כולל 52 ילדים,נותרו ללא קורת גג. גם אם לא שהו במקום, זהו ביתם. יותר מ-35 שנה לא זזו ממנה. לפני שבועיים עזבו כי לא יכלו להמשיך ללא מים , ולא עמדו בעלויות הגבוהות של הבאת המים מרחוק.האדמה היא אדמה פרטית רשומה על שם בעליה מטובאס, והם חוכרים אותה בתשלום ממנו. לפני חודשים אחדים הציב הצבא את שלטי "שטח אש" שלו להזהירם מהעומד להתרחש. כמו בכל הבקעה. כל מה שהוא פלסטיני- הופך מייד להיות שטח אש.
12.50 תיאסיר
חיילים אדיבים ושקטים. אין אווירה עוינת או אלימה. מילואימניקים, אלא מה. הכתובת הגסה ברוסית נמחקה ובמקומה חזרה להתנוסס כתובת הגדוד. ובל זאת מחסום - המתנה (גם אם קצרה) והליכה רגלית אל החייל הקורא בעברית להתקדם אחד אחד.
14.30 - חמרה
כמו בתייאסיר, מילאימניקים חביבים , דואגים לנו למים ואומרים לנו שאם בא לנו ויכוח פוליטי, הם מוכנים. ויתרנו על התענוג. 6 חיילים ו-3 חיילות (סדירות) - ממש צפוף במחסום. עם כל חביבותם הם לא רואים את ההתעללות שגורמת עמם המצאותם שם, בלב השטח הפלסטיני, ואולי הם בכלל לא מבינים שהם בלב השטח הפלסטיני. מנסים לסלק את יפעת ממקום התצפית שלה, אבל היא מסרבת לזוז. תנועה דלילה. אין בדיקה בכניסה לשכם ואילו הבאים משכם נאלצים לרדת מהמכוניות ולכתת רגליהם בחום הנורא עד לעמדת ההמתנה בשמש, כאשר הסככה שנבנתה עבור הפלסטינים תפוסה על ידי מיכל המים של החיילים, שלא יתחמם חלילה. היום חם במיוחד והמסע הזה קשה לפלסטינים- מצחם נוצץ מזיעה, והם משתרכים בכבדות.
מגיע ג'יפ של המנהל האזרחי ו2 קצינים יורדים לדבר איתנו. שואלים איך המחסום ובכלל. שאלנו אותם על ההריסות באל פרסיה. ומ. אומר לנו בטון מרגיע "אה, זה. זה בסדר. זה היה באישור" !! הוא ממש חי טוב עם זה שפועלו השאיר 52 ילדים ללא בית !!! שום צל של נקיפת מצפון. זה בסדר. יש אישור.
אני חשתי ברע מפאת החום הנורא והמראות הקשים וחזרנו מוקדם מהרגיל.