בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 25.7.10, אחה"צ

 מת"ק עציון, 15:15:

מגרש החניה מלא למדי, באולם מספר ילדים ומבוגרים שיושבים וממתינים בסבלנות לקרוביהם שנמצאים במשרד פנימה. לתוך האולם נכנס צעיר כמי שהזמן דוחק לו. הוא רוצה לחדש כרטיס מגנטי, דוחף את הקרוסלה כדי שיכירו בקיומו, אלא שמאחורי החלון מול הקרוסלות אין איש. במשך כחצי שעה נכנסים ויוצאים שם מה שנראה כאיש שב"כ – בגדים אזרחיים, ושני חיילים אבל איש לא שועה לא לקריאות שלנו בניסיון להסב את תשומת ליבם, ולא לאלה של הקליינטים שבינתיים הצטברו. הפקידה האדיבה שעונה לטלפון בחמ"ל מסבירה לנו שהמשרד פנימה עמוס בפונים. ובכל זאת, אנו מקשות, מדוע אנחנו צריכות להסביר זאת לצובאים על הקרוסלה? למה שלא יבוא וישב במקום המיועד לו חייל ויודיע שזה המצב ושבעוד זמן נקוב הם יוכנסו? טלפון נוסף לפקידה כעבור עוד כעשר דקות והיא מגיעה, מכניסה את כל הממתינים שמודים לנו (על לא דבר, כפשוטו), מושיבה בחלון חייל ומסבירה שהחייל אמור במקביל "לשמור" על אנשי השב"כ (???) וללוות את אלה שנקראים אליהם. נניח שכפל התפקידים הזה הוא אכן הסידור החדש, האם אי אפשר בכל זאת להודיע על כך לפלסטינים (באמצעות שלט "תכף אשוב" או אפילו "אשוב תוך 20 דקות") במקום להתעלם מהם במופגן? לא די בכך שהם אמורים לבזבז את זמנם בנבכי הבירוקרטיה המתעצמת, האם צריך להוסיף על כך גם יחס שעל פניו הוא מזלזל? 

מחסום בית לחם, 16:00: איש אבטחה עוצר בפתח כעשרים איש והתור אינו מתקדם במשך מספר דקות. כניסה שלנו לאולם מבהירה שרק עמדה אחת מאוישת. מיד עם כניסתנו מופיע קצין משטרה ובבת אחת מעביר את כולם לצד השני מבלי שיעברו כלל בעמדת הבידוק. מתברר שאפשר גם כך.