בית לחם, יום ה' 5.8.10, בוקר

צופות: 
מילי מ' ותמר א' (מדווחת)
05/08/2010
|
בוקר

מחסום בית לחם
לקראת השעה 6:00 היו כבר עשרות עד מאות אנשים בחוץ. הם חיכו להסעה למקום עבודתם וישבו בשורה ארוכה לאורך הכביש. אחדים פרשו פיסת קרטון על המדרכה או בחנייה וישנו עליה כדי להחזיר מעט מהשינה שאיבדו כאשר השכימו למחסום – כי אי אפשר לדעת האם ימתינו שם רבע שעה או שעתיים.
המלווים האקומנים דיווחו שהשער למחסום נפתח כבר ב-4:45, אך השער ה"הומניטרי" רק ב-5:26 ושרק שניים משלושת הדטקטורים עובדים. שלוש עד ארבע עמדות לבדיקת התעודות וטביעות האצבעות היו פתוחות ועד קצת אחרי 7:00 התחדשו התורים לפניהן כל הזמן.
בעת הגעתנו ישבה חיילת ללא מעש בעמדה שלה. שאלנו מדוע היא לא מעבירה אנשים. היא טענה שהמחשב שלה התקלקל. שתיים-שלוש דקות אח"כ ניגשה אליה אישה שזיהתה עמדה מאוישת ללא תור – והמחשב עבד והאישה עברה. מיד נוצר תור גם לפני עמדה זו והמחשב המשיך לתפקד.
מספר אנשים לא הורשו לעבור. קצין צבא שטיפל במקרים אלה הצליח לפתור רק בעיה אחת. שאר המסורבים נשלחו למת"ק. כאשר הקצין כבר לא היה במקום לקח אחד החיילים את התסריך של אדם שלטענתו עובד כבר שמונה שנים בישראל, טען שהוא כבר לא בתוקף וסירב להחזיר אותו לאיש. האיש סירב ללכת מהמקום ללא התסריך שלו. לא רק שחשש שללא הנייר הוא לא יוכל לבקש תסריך חדש במת"ק, אלא שהוא עמד על כך שזאת זכותו לקבל את התסריך בחזרה. הוא ביקש לדבר עם הקצין, החייל סירב לקרוא לו. כאשר החייל הוחלף ניסה האיש את מזלו עם החייל החדש. זה אמר לו שבמחשב במת"ק יש את כל המידע והוא יכול לגשת לשם בלי התסריך בידיו. "מה אכפת לך לתת לו את התסריך?", שאלנו. "הוא יצליח לעבור במחסום אחר", טען החייל, "כי שם לא יראו שהתסריך בוטל". האיש המשיך להמתין.
בינתיים הגיע אב שבנו בן ה-15 לא הורשה לעבור כבר בכניסה למחסום. במת"ק לא נותנים לי אישור עבורו, אמר האב, כי אומרים שעד גיל 16 לא צריך ופה אומרים שאני רוצה לקחת אותו לעבודה ואסור שילדים מתחת לגיל 16 יעבדו. "מה אכפת להם מה אני אעשה עם הבן שלי?", הוא שאל. "אולי אני רוצה לטייל איתו?" גם הוא ביקש לראות קצין. השומר שהשקיף מלמעלה לא היה מעוניין לעזור. אולי יבוא קצין, אולי לא.
כעבור מספר דקות התייאש האב והמשיך לבד בדרכו לירושלים. האיש שנלקח ממנו התסריך עדיין עמד סמוך לעמדת החייל. כבר יותר משעה. ביקש עוד פעם מהשומר לקרוא לקצין. "צא החוצה", הגיב השומר, "אם לא תצא אסלק אותך בכוח". האיש לא זז. כעבור דקה הופיע קצין משטרה ויחד עם השומר לקח את האיש הצידה. אולי כדי שאנחנו לא נראה, בוודאי כדי לקרב אותו אל היציאה לכיוון בית לחם. מבחוץ עוד הספקנו לראות שהאיש עבר את הקרוסלה וחזר על עקבותיו ללא התסריך. לא שמענו מה אמר לו הקצין ששבר את נחישותו לעמוד על זכויותיו.