בית לחם, יום ו' 13.8.10, בוקר
מחסום בית לחם (הצד הישראלי) - 8:45 – 11:15
תקציר: הרבה מאוד פלסטינים עוברים, כמעט ללא המתנה. החברים האקומנים עוברים עם הפלסטינים
ומודדים זמן: נשים עוברות מסביב, בחוץ, במהירות רבה. הגברים עושים את כל המסלול בפנים כרגיל. גם בשעה 8:00 וגם בשעה 11:00 נמשך המעבר 35 דקות. המג"בניקים והחיילים מקפידים להתנהג בנימוס.
סביב המחסום שוטרים רבים. אין גישה למגרש החנייה.
שורה ארוכה של אוטובוסים מצפה לבאים מבית לחם. מחוץ למחסום באות מסביב הנשים. מתנדבת אקומנית עברה יחד איתן ומדדה 4 דקות. אין כמעט בדיקה והנשים עוברות במהירות. בתוך המחסום בין 3 ל- 5 עמדות פתוחות (סוגרים ופותחים לסירוגין ולפי הצורך). שלט גדול תלוי בכניסה ומורה שגברים מעל גיל 50 יכולים לעבור ללא אישור, בין 45 ל- 50 צריכים אישור. נשים מעל גיל 45 יכולות לעבור ללא אישור, בין 35 ל- 45 הן צריכות אישור. צעירים מכך אין להזכיר. מדינת ישראל לא מכירה בזכותם של הצעירים לחוש רגש דתי ולרצות לבטא אותו.
צוות המג"בניקים והחיילים במחסום עובד ומתנהג כראוי. רק חיילת אחת לא נעימה אבל בהמשך היא תפגין דווקא רגישות ותעז להפעיל שיקול דעת.
עדיין נושא הילדים הוא הרגיש ביותר. חלק קטן מהפלסטינים מגיעים ללא הקושאן המקורי אבל הם מעטים.
מתנדב אקומני מגיע ומדווח שהוא עבר עם הגברים וזה לקח 35 דקות, בדיוק כמו בבוקר מוקדם כשהוא עבר לראשונה כדי לראות מה המצב. הוא מספר שהחיילים היו מופתעים וחשדניים לראות אותו בתור עם הפלסטינים.
מגיע איש כבן 55 עם ילד בן 12. החיילת (שהזכרתי למעלה) אומרת לו שלא יוכל לעבור עם הילד כי הילד לא מופיע בתעודת הזהות שלו. מסתבר שהילד הוא הנכד. הסבא מבקש לעבור איתו לירושלים שם מחכה הסבתא. האבא נמצא בחברון. הוא מסביר ארוכות בערבית, שלו, אישית, אין כל עניין לעבור לירושלים אלא שהסבתא מחכה והוא הבטיח להעביר את הנכד. החיילת מגלה חוסר סבלנות ואומרת שהיא לא מבינה מה הפלסטיני הזה רוצה ממנה. היא קוראת לקצין שמתלונן גם הוא שאינו מבין את מה שהאיש אומר. אני מעירה לחיילת ש"אם הוא אמור לטפל באוכלוסייה דוברת ערבית
, היה באמת רצוי שילמד ערבית".
- שהוא ילמד עברית אם הוא רוצה לעבור לארץ ישראל.
אין יישות רשמית כזו "ארץ ישראל". הוא בסך הכל רוצה להתפלל במסגד אלאקצא לתחילת הרמדאן. מה הוא יכול לעשות עכשיו? האם הילד יכול לחזור לבד לחברון? סבתא שלו מחכה לו כאן.
הוויכוח עם הפלסטיני נמשך עוד קצת ופתאום החיילת אומרת לו: "טוב, תעבור," וכך היה.בהמשך היה אירוע עם בחור עיוור בן 29. הוא עבר במחסום אך שמו לב, רצו אחריו והחזירו אותו לתוך המחסום. הוא ביקש להישען על הקיר ולנוח קצת. נתנו לו לנוח ואז שני מג"בניקים רצו להעביר אותו חזרה וללוות אותו לכיוון בית לחם אבל הוא סירב. יש לציין שהם היו נבוכים ולא העיזו לגעת בו אבל הפצירו בו שיעבור חזרה לבית לחם. בתום ויכוח ארוך למדי הם אמרו שאם לא יחזור לבית לחם הם ייאלצו לעצור אותו.
- "אולי אפשר לקרוא לקצין האחראי ושהוא ישקול אם אפשר לתת לאדם עיוור ללכת להתפלל למרות שהוא לא הגיע לגיל 50..."
אכן קראו לאיש משטרה שבא ודיבר בשקט עם העיוור, אך זה המשיך בסירובו ואיש המשטרה אמר שיקרא לניידת ושיעצרו אותו. בסופו של דבר הגיע קצין נוסף, דיבר איתו בשקט וליווה אותו חזרה לבית לחם.