ענאתא, קלנדיה, יום ה' 12.8.10, אחה"צ

צופות: 
אורית י. שמשון י. (אורח) רות א. (מדווחת)
12/08/2010
|
אחה"צ

שייח ג'ראח, מחסום קלנדיה, ענאתה 14.30 - 18.00
 
התחלנו בשייח ג'ראח; שתי נשים וילד כבן 5 ישבו מתחת לעץ התאנה ולידם שני מתנדבים. בחורה דנית השייכת לארגון ISM ובחור אמריקאי שאינו שייך לארגון כלשהו, וצופה במתרחש מטעם עצמו. שניהם מתגוררים בשכם ונעים בגדה ובישראל. חמישה בתים ברחוב כבר פונו מדייריהם המתגוררים כולם ביחד בבית אחד. על הבית שממול לעץ התאנה, שכבר למעלה משנה מתגוררים בו מתנחלים, נוספים מדי פעם עוד ועוד סמלים יהודיים, עכשיו מתנוססת הסיסמא "ושבו בנים לגבולם" על הכרכוב הפונה לכביש. גם על בתים נוספים של שייח ג'ראח, במעלה הגבעה, מתנוססות שרשראות של דגלי ישראל והתחושה קשה. בשעה שישבנו התקרבה קבוצה של כעשרה אנשים שנשות המקום מיד זיהו כמתנחלים, אך אלה פנו לשמחתנו שמאלה לכיוון קבר שמעון הצדיק. סיפרו לנו על הפגנות ימי השישי המתנהלות על המגרש שבפאתי השכונה, שעה שכל הכבישים אל השכונה חסומים.
המשכנו לקלנדיה; חלק מן הדרכים שתמיד נסענו בהן חסומות על ידי בנייה של מרכזי קניות ובתי דירות חדשים. נכנסנו למחסום בכניסה של הולכי הרגל שמרביתם יוצאים משטח ישראל. ביציאה ניצבות עמדות חדשות לבדיקת כף יד, כנראה שרק חלק מהעוברים חייבים בכך. אולם ההמתנה היה ריק, מוכר ממתקים בודד עמד באולם עצמו ובעל דוכן של חלות טריות לשבירת צום הרמדאן שהחל היום, עמד מחוץ לאולם בדרך למגרש החניה. יצאנו דרך השרוולים הצרים לכיוון מבואות היציאה. לא היה תור ארוך אבל לראשונה שמענו ברמקול שיש מעברים נפרדים לבעלי תעודות ירוקות. עמדנו כעשר דקות עד שעברנו בקרוסלה. בשל הביטחון העצמי המופרז שלנו לא עצרנו בחלון להציג את תעודות הזהות שלנו וקריאות רמות, שכוונו בעיקר לאורח שלנו, שמשום מה נתנו לו את התואר חאג', קראו לנו בחזרה.
המשכנו לענאתה, שם כבר לא ביקרנו זמן רב. בתוך הכפר עצמו לא ניכר שינוי רב, רק לחץ גדול יותר של מכוניות. מצד דרום נראה המחסום הענקי החדש העומד בבנייה ועד אליו מתפתלת חומה חדשה המהווה כנראה המשך של החומה העוקפת את א-זאעים. השעה הייתה כבר 5.30 ובכל מקום נראו גברים וילדים בדרכם הביתה נושאים שקיות עם פיתות טריות ולחמים שזה עתה יצאו מהתנור.