חמרה, תיאסיר, יום ו' 20.8.10, בוקר

צופות: 
רויטל ס', רחלה ח' (מדווחת) - משמרת שחר
20/08/2010
|
בוקר

03:40 – 07:00 גם הפעם החלטנו לצאת עוד בטרם שחר.כדי לצפות בהתנהלות מחסום תיאסיר ומחסום חמרה בשעות היציאה לעבודה.

כיוון שיום שישי וכיוון שרמדאן.


מחסום בזק 03:40
עברנו.
החלטנו להתחיל במחסום תיאסיר.

04:00 מחסום תיאסיר
רוח חמימה, אבל אפשרית (יחסית לחום שישרור כאן אח"כ בלעדינו)
עדיין חשוך לגמרי. עמדות החיילים מוארות וכך גם המחנה הצבאי. בעמדת הכביש עומדים 2 חיילים. כלב מקומי נובח ללא הפסקה, יורד מכיוון העמדה, והולך אל החשיכה שמחוץ לשטח המחסום. עלינו אל העמדה, לשמחתנו החיילים לא זיהו בנו סכנה, ולא הגיבו לבואנו עד שראו אותנו, ושאלו למעשינו במקום. לא, הם לא שמעו על מחסוםwatch. הם חיילי "דוכיפת" שאמורים לשהות במקום 5 חודשים. בינתים החייל שישן על כיסא בפתח העמדה העליונה נכנס אל העמדה. השניים האחרים שבו אל עמדת הכביש (עמדנו ב"כור היתוך" - שלושה חיילים משלוש גלויות).
04:20 החלו להגיע פועלים מכיוון תיאסיר. 
עברו ברצף 30 – 40 אנשים. אלו ששאלנו אותם נסעו אל ההתנחלות נעמה (ליד יריחו), העבודה היא בתמרים או בתבלינים (קשה שלא לדמיין פועלים "מתבשלים" בתוך בתי הצמיחה של התבלינים). בררנו את השעה שאצלם והסתבר לנו שהם מתנהלים לפי השעון הכובש, לפחות בשטח המחסום ובעבודה.
היום שישי, אז יעבדו רק עד השעה 13:00. היו בין העוברים נערים צעירים בני 15. שניים מהם עברו יחפים ונראו כמי שאין להם נעלים. אלו ששאלנו אותם להתנהלות אמרו שהיום אין עיכובים ושהמעבר בסדר.
05:00 המקום שוב שקט ללא אנשים.  והחיילים התפנו להכנת קפה.
עזבנו.

הדרך לחמרה כבר לא כל כך חשוכה. אפשר בקלות להבחין בשלטים ובמכשול (תעלה+סוללה) שנמתח ממזרח לכביש.

05:30  מחסום חמרה   
נהג משאית: "היום הולך מהר". השעה? כמו אצלנו (חמש וחצי בבוקר). הנוסעים – גם כאן פגשנו פועלים שנוסעים להתנחלות נעמה. ומונית קטנה, שמחכה להעביר אנשים לעמאן. עברו מוניות-טרנזיטים שאספו אליהן משפחות, בעיקר נשים לבושות חגיגי. עכבנו אחרי המכוניות למן הרגע שהתגלו לעינינו על הכביש המוליך אל המחסום ממערב, ועד שעברו, משך הזמן לא עלה על 3 דקות.
כאשר הגענו לא נראו הרבה חיילים. עמד במקום רכב צבאי פתוח, ליד עמדת הכביש עמדו חייל וחיילת. דגלי השריון התחלפו בדגלים אפור/לבן של חיילי הבקעה (מנומרי הכומתות), הפעם זיהינו על הדגל סמל אדום שונה ממה שהכרנו בעבר. אף אחד מהחיילים במקום (מאוחר יותר ספרנו 8 חיילים) לא ניגש אלינו, לא שאל ולא התעניין. חבל, כי רצינו לשאול אותם על שיחון הנימוס, שפורסם בקשר למחסום הזה. יתכן ששאלו עלינו בקשר.
05:55  ארבעה חיילים עלו על הרכב הצבאי ועזבו את המקום תוך שאחד מהם צועק לעברנו "אין לכן בושה".
התנועה דלילה. עדין מגיעים רק ממערב.
06:10  עזבנו

נסענו בדרך העפר המובילה אל סככות הרועים שמצפון לכרם הצפוני של ההתנחלות בקעות. הבאנו שקיות עם בגדים לאחת המשפחות שחיות שם (בפחד מתמיד מפני המנהל האזרחי, שמגיע לפחות אחת לשבוע כדי להרוס את הסככות, ולהחרים את כלי הרכב והטרקטורים המשמשים לגרירת מכלי מיםinfo-icon לצאן ולאנשים). סירבנו בנימוס לשבת. המשכנו אל תחנת השקיות השנייה (ליד אחד מעמודי הבטון "זהירות שטח אש"). גם שם לא נענינו להזמנה, רק ברכנו. והמשכנו לדרכנו.

06:58 מחסום בזק
נשמרים כללי הטקס:
- מה נשמע?
- נפלא!!!