אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ד' 1.9.10, אחה"צ

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
רות א', יעל י' (מדווחת)
01/09/2010
|
Afternoon

15.45 – 18.00

ירדנו מאבו תור לגיא בן הינום ומשם בדרך האמריקאית להתנחלות בראס אל עמוד ההולכת וגדלה. השיפוצים בבנין המשטרה והפיכתו לעוד בית מגורים למתנחלים מתקדמים, והבניין כולו עטוף פיגומים. משם המשכנו לאבו דיס ועלינו לפישפש הזכור לשמצה. השער העצום המתנשא לכל גובה החומה נצבע בצהוב ובתחתיתו הפתח לילדי הגן שבמנזר. בנוסף לו הותקן עוד שער גדול מן הביתן שלפני החומה לחומת המנזר. זהו שער החוסם את כל רוחב הכביש. הוא עמד פתוח. נסינו לברר עם שכן אם גן הילדים ממשיך לפעול. לדבריו עכשיו חופש והוא מניח שהגן ימשיך לתפקד עם הילדים מאבו דיס שכל בוקר עוברים דרך הפתח בחומה, שנפתח רק למענם וחוזרים בצהרים. סלילת הכביש לאורך החומה הסתיימה והוא עובר מפנים לבתים הצמודים לחומה  וחוזר אל הרחוב העולה לכיוון א-טור.

במעבר הזיתים ריק. ורק הנהגים מאבו דיס המחכים לנוסעים יושבים בצל החומה.

בדרך לואדי נאר נדהמנו לראות בנייה אינטנסיבית בכל המגרשים בכניסה לקדר. החלקות הוכנו כטרסות במשך זמן "ההקפאה" ועכשיו ניכרת שם תנופת בנייה. בחלק מן החלקות אלו רק התחלות, אבל יש גם בתים עומדים, אחדים אפילו עם גגות. אכן "הקפאה" כהלכה.

במחסום הקונטיינר לא אפשרו לנו  החיילים לרדת למקום מול המחסום שבו נהגנו לעמוד, ליד המדרגות היורדות מן המוצב. הם דרשו שנשאר למעלה בצומת עצמה. התנועה זרמה בשטף. את המכוניות העולות מכיוון עבדייה, כלומר נכנסות מן השטחים לא בדקו כלל, ומאלה היורדות מאבו דיס ועזרייה בדקו בודדות בלבד. לשני הכיוונים עברו גם מכוניות עם מספרים צהובים, של ישראל. החיילים פרט לאחד רבצו כולם על הספסל בצד הכביש היורד. כשנסינו לשאול אותם משהו מרחוק הם לא זזו ורק צעקו שלא נרד למטה. אולי גם הם צמים ברמדאן והיו עייפים?