בית לחם, מת"ק עציון, נועמן (מזמוריה), יום ד' 25.8.10, אחה"צ

צופות: 
יעל י.,רות א. (מדווחת)
25/08/2010
|
אחה"צ

14.30 – 18.00 במחסום המכוניות שלפני נועמן, עצרנו בכדי לבקש רשות להיכנס לכפר. החייל אליו פנינו ענה שאסור לנו להיכנס לשם. רק אחרי שטענו שהיינו בכפר פעמים רבות בעבר, פנה אל מי שכנראה ממונה עליו וכניסתנו אושרה. כרגיל, לא נראתה נפש חיה בכפר אך התרשמנו שחל שינוי מרשים בתחזוקת הבתים והחצרות. הכל נראה כאלו הושקעה עבודה לאחרונה. בית ישן, שבעבר נראה נטוש, מוזנח ומלוכלך, נוקה ונראה כאלו גרים בו. גם שאר הבתים נוקו ונצבעו ובחצרות האדמה מעובדת והצמחייה מטופלת. האם בכדי להוכיח שאכן יש לתושבים עניין לשמור ולשמר את המקום כנגד האיום של הר חומה הלוטשת עיניים נדל"ניות למקום?

 נסענו לאורך כביש נוקדים ובהמשכו עד לכביש 60 ומשם למת"ק. במגרש החניה היו מספר מכוניות ובאולם ההמתנה ישבו ארבעה אנשים. ליד הקרוסלה התגודדו כשישה אנשים, החייל שבחלון כלל לא התייחס אליהם עד שקראנו לו בקול רם. אחרי קריאתנו אכן נפתחה הקרוסלה ברעש צורמני שהעיד על כך שמזה זמן רב לא שומנו ציריה.

האנשים שישבו באולם היו כולם מוזמני שב"כ. שניים, עמם שוחחנו, היו אב ובנו מחברון. הבן, לומד בחו"ל וזומן לשב"כ כשעבר את גשר אלנבי בבואו מעמאן. הוא זומן לשעה 15:00 אך עד  16:30 לא נקרא פנימה. האב היה קצת עצבני שמא לא יצליחו להגיע בזמן הביתה לארוחה מפסיקת הצום.

אחרי שהבן נקרא פנימה עזבנו בכדי להגיע למחסום 300 כשהפועלים חוזרים מעבודתם. במחסום המנהרות עמדה קבוצה גדולה מאד של פלסטינים שהורדו מאוטובוס גדול ונבדקו אחד, אחד. לא ניתן היה לעצור כי היינו בנתיב אחר והתנועה זרמה. כנראה שבימי הרמדאן החזרה הביתה מוקדמת יותר, אף פועל לא נראה במעבר והעוברים היחידים היו תיירים שחזרו מבית לחם. בכביש ליד המחסום פגשנו תייר ירדני שבא בכדי ללמוד את האמת על הנעשה בשטחים. הוא התרשם מהתגים שלנו אבל הסביר לנו שמחסומים וחסימות יש לא רק בשטחים הכבושים. לטענתו יש בירדן יותר מחסומים מאשר הוא רואה כאן.