חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 28.2.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דפנה ב' (מצלמת), יפעת ד', (מדווחת)
28/02/2008
|
אחה"צ
12:04 מחסום מעלה אפרים: חיילים מנומנמים נשענים על רובים במחסום ריק.

12:23
על אחד מגושי הבטון לצד הדרך יש גרפיטי של ציור של מגן דוד והכתובת כ"ך.
לצד הכביש, לא רחוק מבסיס חטיבת כפיר, חונה אוטובוס. מתחת לגבעות במרחק אנו מבחינות בהמון חיילים ועשן. כפי הנראה הצבא עורך שם תרגיל צבאי.
בדרכנו אל מחסום תיאסיר אנו אוספות ידיד. הוא מצביע על השטח הסמוך למחסום ומספר לנו שכאן גדל. הוא מצביע על אחת המערות ונזכר, שם ילדה אמו את אחותו והשכנות באו לעזור. כל השטח- 60 דונם - שייך למשפחתו, עם רישום בטאבו, אבל הצבא הפקיע והפך אותו לשטח צבאי. הייתי בונה כאן את הבית שלי, אומר האיש, תראו איזה יופי. אמו זוכרת עדיין את הבית שלהם בחיפה. בשבוע שעבר היה שימוע במשפט של שומר מתומר שהרג את בן דודו לפני שלוש שנים בשל התנהגות חשודה. בינתיים הועלה השומר בדרגה.

13:10 מחסום תיאסיר:
החייל שר לעצמו שירים יהודיים בזמן שהוא בודק את אחד הרכבים בקפידה. הוא מורה לנהג בטפיחות על הפח לפתוח את תא המטען, מכסה המנוע, לפרק את המושב מאחור, תא הכפפות, השקים, התיקים. הנהג מנסה להניח את השקיות על הרצפה בזהירות אך במהירות. תוכנן נשפך על הרצפה. "אתה מכיר את השיר הזה?" שואל החייל בידידות.
נוסעי המכוניות יורדים ממנה לפני המחסום ומשם ממשיכים ועוברים אותו בעצמם. גם הולכי המכוניות וגם הנהגים נעצרים על ידי החיילים במרחק 10 מטרים מהם. ברשות החיילים רמקול והם אומרים: 'אירפע אל בְּלוּזֶה" וכל הגברים והילדים מרימים את החולצה ומסתובבים. גם בני שבע ושמונה. וגם - החיילים מחטטים להם בתרמילי בית הספר.
"תרים את זה", מורה חייל לנהג שנפלה לו פיסת נייר לצד הרכב.
"יאללה סע סע", הוא אומר בסיום הבדיקה.
"סיארה, סיארה, תעאל לַהון", הוא קורא למכונית ברמקול.

14:28
המון חיילים צועדים על השביל ליד החמאם ההרוס. לאחר שהם עוברים רודפת תושבת המאהל הבדואי הסמוך אחר כבשיה שהתפזרו בגלל ההמולה.
תושבי המאהל מספרים לנו ששני האנשים שמצאו רובים על אם הדרך, שנשכחו שם על ידי חיילים, נמצאים עדיין במעצר. כשחיפש הצבא אחרי הרובים, הגיעו חיילים והפכו באוהלים שלהם, לא לקחו כלום ולא שברו דבר, אבל הילדים נבהלו מאוד.
15:13 שלושה ימים בשבוע: ראשון, שלישי וחמישי, בשעות 08:30-08:00 ו- 15:30-15:00 פותחים את השער הנמצא לצד הכביש ממערב להתנחלות רועי, למעבר כלי רכב פלסטיניים. כעת השער פתוח וטרקטור עמוס בדואים עובר בו. שלושה חיילים שהגיעו בג'יפ אחראים על פתיחת השער וסגירתו.

15:47
מחסום חמרה: "היום טוב, כְּוַּייס", אומר לנו איש בדרכו החוצה מן המחסום.
בסככה יש מעוכב: רועה צאן מח'ירבת טאנא. הוא יושב על רצפת הבטון, ידיו אזוקות מאחור. אחד החיילים אומר לנו שהרועה נתפס כשברשותו סכין "כזה גדול" (מסמן בידו אורך של 70 ס"מ). "הוא לא סייף, הוא רועה צאן, מה יש לו לעשות עם סכין". החייל עצמו הודה שהרועה לא התקרב לחיילים או למחסום ולא התנגד לחיפוש ומעצר.
הרועה רעה את צאנו במרחק רב מן המחסום כשברשותו סכין/ אולר שאורכה 15 ס"מ (מאוחר יותר ראינו אותה). ייתכן שישב והסכין בידו. ייתכן שהחיילים ראו אותו והחליטו לערוך עליו חיפוש. בשטחים הכבושים לא צריך הצדקה בשביל לערוך חיפוש בכליו או בגופו של אדם. הוא נמצא שם מזה שעה, אמרו החיילים  והרועה אישר. הם ממתינים למשטרה אשר הזמינו.
גם כאן צריכים הגברים להרים את החולצה כדי לעבור במחסום, גם הילדים.

אנו פוגשות בידידים של דפנה ממשפחת אל חדידייה. אין אלו האנשים אשר הרס הצבא את אוהליהם לפני שבועיים, אלו השכנים. האם מספרת ששלשום הגיעו חיילים ועשו חיפוש באוהל.

בשעה 16:30 מגיעה ניידת של משטרת ישראל והשוטר שיוצא ממנה אומר לחיילים, לאחר שראה את הסכין: "עבודה טובה". הוא מורה להם לחתוך לו את האזיקונים (אנו מבחינות בסימנים שהותירו אלו על פרקי ידיו). השוטר מדבר עם הרועה. הוא רוצה שהרועה יתלווה אליו לתחנת המשטרה. הרועה אומר שהוא מעדיף למות ולא להשאיר בשטח את הכבשים שלו. השוטר תופס בעורף הרועה, מקרב אותו אל הקיר, מכופף אותו, ומורה לו להישאר כך, בכריעה, עם הפנים לקיר. החיילים מצלמים גם הם את העציר. עשרה חיילים עומדים כעת במחסום. רובם אינם עושים דבר מלבד להקיף את ניידת המשטרה ולשוחח עם השוטרים, שמדברים על העציר בקשר.
השוטר מחליט לאחר שיחות טלפון רבות שהעציר ישתחרר בערבות, ומקשר אותו עם עו"ד. העו"ד עורב לו והרועה ייאלץ להביא לו 700 שקל עד יום שבת, סכום עצום לגביו.

17:30 הרועה משוחרר. אנו מסיעות אותו כעשר דקות במכונית. הוא הולך אל הגבעות לחפש את הכבשים.